יש עדיין הרבה שאיננו יודעים על מזכר ההבנות שלפי הדיווחים נחתם כעת דיגיטלית בין ארצות הברית לאיראן. השאלות שנותרו ללא מענה אינן פרטים שוליים. הן נוגעות לליבת השאלה האם ההסכם הזה יכול באמת למנוע מאיראן להפוך למדינת סף גרעינית - דבר שצריך להישאר בראש סדר העדיפויות לאחר כל מה שהאזור הזה עבר בשלוש השנים האחרונות.
אילו מנגנוני פיקוח יוקמו כדי לנטר ולהגביל את יכולתה של איראן לקדם יכולת גרעינית? מה יקרה לכ־450 קילוגרמים של אורניום מועשר מאוד שעדיין קבורים מתחת לאיספהאן? האם הם יוסרו או יושמדו? מי יסיר אותם, ומי יהיה אחראי לאבטח אותם? האם איראן תשמור לעצמה את הזכות להעשיר אורניום בעתיד, גם ברמות נמוכות?
אך בעוד שהחששות הללו אמיתיים, יש לבחון אותם בהקשר ובמידתיות הנכונה. העסקה הזו פגומה - זו כבר אינה שאלה. שהניצחון שראש הממשלה נתניהו הבטיח לישראל לא הושג - גם זה אינו סוד. אך אין בכך בהכרח כדי לומר שישראל במצב גרוע יותר משהייתה קודם.
בכל דרך שבה מסתכלים על המציאות הנוכחית, קשה להתעלם מכך שישראל - מבחינה ביטחונית - נמצאת היום במצב בטוח יותר משהייתה לפני 28 בפברואר, כאשר המלחמה עם איראן החלה.
כך ניתן לומר גם, באופן רחב, על שלוש השנים האחרונות מאז 7 באוקטובר. טבח חמאס ריסק את תחושת הביטחון של ישראל והכניס את המדינה למלחמה שעד השבוע נראה היה כי ייתכן שלעולם לא תסתיים. ובכל זאת, למרות הכול, לא הכול קודר.
הם נחלשו, נחשפו, והיום פגיעים יותר מכפי שמישהו היה יכול לדמיין ערב המלחמה הארוכה הזו. מציאות זו יוצרת הזדמנות - והשאלה אם הזדמנויות אלו ינוצלו תלויה במנהיגים הפוליטיים בירושלים ובוושינגטון, והאם יוכלו להפגין מידה דומה של אומץ לזה של החיילים שלחמו במלחמות הללו.
אולי באופן הבולט ביותר, איראן לא העשירה אורניום במשך שנה שלמה - מאז המלחמה בת 12 הימים ביוני 2025 ועד עתה. זו התקופה הארוכה ביותר מזה שני עשורים שבה הרפובליקה האסלאמית לא התקדמה בתוכנית ההעשרה שלה.
זה אינו דבר קטן, ולמרות שאין בכך כדי לומר שאיראן אינה יכולה לשקם צנטריפוגות בנתנז ובפורדו, המשמעות היא שנוצר זמן - ובמזרח התיכון זמן עצמו הוא נכס אסטרטגי.
אין בכך כדי לומר שישראל יכולה פשוט לנוח. למרבה הצער, באזור כה תנודתי ועם אויבים שעדיין נמצאים בסביבה, למדינה לא תהיה ברירה אלא להסיק כמה מסקנות מיידיות.
ראשית, המודיעין יהיה חשוב יותר מאי פעם. האיראנים יהפכו מתוחכמים וזהירים יותר בציד מרגלים ובהסתרת פעילות בלתי חוקית. ישראל תצטרך להשקיע רבות באיסוף מודיעין ולשמר את היכולת לזהות בזמן אמת כל תנועה לעבר פריצה גרעינית.
שנית, יש להבין סוף סוף שכוח צבאי אינו יכול להתקיים בוואקום וזקוק למסלול מדיני מקביל. לבנון מספקת דוגמה חלקית אך חשובה - גם תוך כדי תקיפת חיזבאללה, ישראל ניהלה מו״מ עם ממשלת לבנון. הובן כי פעולה צבאית ותהליכים מדיניים אינם יכולים להיות מנוגדים זה לזה. אותו היגיון יידרש בעזה, ובאופן אידיאלי גם בעיצוב המסגרת הרחבה יותר של בלימת איראן.
אולי זהו הלקח המרכזי של הרגע הזה. העסקה שבדרך אינה שלום. וחתימה על מזכר הבנות דיגיטלי לא תשנה את אופיו האלים של המשטר האיראני. ישראל אולי לא תוכל לשלוט בכל החלטה בוושינגטון, אך היא יכולה לשלוט במוכנות שלה, בחוסנה ובנכונותה לפעול בעת הצורך. זה תמיד היה הסיפור הישראלי: לזהות סכנה מראש, לנצל הזדמנויות ריאליות, ולהבין שביטחון לעולם אינו מובטח.
התרעות פיקוד העורף