יתרה מכך, כל הסכם עם המשטר הנוכחי באיראן אינו שווה את הנייר שעליו הוא כתוב - באסלאם השיעי כל הסכם עם כופרים אפשר ואולי אף נכון להפר, והוא אינו מטרה, כמו במערב, אלא אמצעי להצלה ושימור שרידות בתקופות קשות. אבל כדאי לשים בצד את הדעה הזו, שכנראה משותפת לרבים מאיתנו, ולבחון את העובדות בקור רוח וללא רגש.
המעבר מהאמירות הקודמות של טראמפ לאמירות הנוכחיות חד מדי. יתרה מכך, גם בסעיפים הכי קטנים שעליהם אפשר היה להתמקח ולהגיע לניסוחים טובים יותר, ארה"ב החליטה לוותר ולספק לאיראן, לכאורה, את כל מבוקשה.
להיכן נעלמו, באבחה אחת, כל האמירות שאינן קשורות כלל לישראל אלא לארה"ב - על הגמוניה אמריקנית שבה טראמפ מעוניין, על המורשת האישית שהוא רוצה להותיר אחריו, על המאבק הגלובלי מול סין, על התנגשות הציוויליזציות, על הרחבת הסכמי אברהם וחזון ה-IMEC? להיכן נעלמה, כביכול, התמיכה בישראל שהיא בילט-אין בקרב לפחות מחצית ממצביעיו של טראמפ, אם לא למעלה מזה? להיכן נעלמה הפעלתנות הישראלית הידועה בוושינגטון כשהיא אינה מרוצה ממשהו שהולך לקרות?
שתי עובדות ממחישות כי טראמפ עצמו דווקא מודע היטב למה שקורה:
הסיכון למורשת ולבחירות האמצע
אם ננתק לרגע את ההקשר הישראלי מהמשוואה, נגלה כי אחת האנומליות המרכזיות בהסכם המסגרת ובאסטרטגיה שבה בחר טראמפ היא הניגוד התפיסתי המשווע לכל מה שנטען עד כה שמעניין אותו - MAGA, הגמוניה אמריקנית במזה"ת ובעיקר הותרת המורשת שלו כך שתבלוט לאחר כהונתו. הוא כבר יצר ב-AI תמונה של הדיוקן שלו על הר ראשמור לצד הנשיאים הבולטים.
זה נראה שדווקא חתימה על הסכם המסגרת פוגעת בו אישית הרבה יותר מהמשך המלחמה נגד איראן, כפי שנערכה עד כה - וזו כבר לקונה שגורמת לתהות ולהציב סימני שאלה. יתרה מכך, נראה שהוא מבין זאת.
בהקשר זה, חשוב להפנות זרקור אל הטלטלה במפלגה הרפובליקנית ובקרב תומכי תנועת MAGA. לא מדובר במרד נגד טראמפ, אלא בשבר אידיאולוגי המעמיד למבחן את נאמנותם של תומכי "אמריקה תחילה": מחלוקת בין הנאמנות העיוורת לטראמפ לבין תפיסת עולם של הימין האמריקאי, הרואה באיראן אויב שאין לנהל איתו מו"מ.
בשלב הזה, רוב חברי הקונגרס יושבים על הגדר, אבל אם בתוך 60 הימים הבאים יוצג הסכם סופי שכולל מיליארדי דולרים לטהרן או פשרה על העשרת אורניום, הסבירות למרד גלוי בקונגרס, שבו רפובליקנים יצביעו נגד הנשיא שלהם, גבוהה. ממאפייני אירוע החתימה ו"ההשתלטות" של ואנס על האירוע, נראה שטראמפ דווקא מבין את ההתנגשות, לא רק עם הדמוקרטים, אלא עם תפיסת עולם מושרשת של מפלגתו שלו, שרואה בהסכם הנוכחי חזרה מסוכנת לימי הסכם הגרעין של אובמה.
אם אכן כך, שוב מתחדדות המוזרויות שהודגשו כאן בימים האחרונים, והשאלה המרכזית היא מדוע טראמפ פעל גם בניגוד לאינטרס האישי והפוליטי שלו, והיה מוכן ל"מריחה בזפת ונוצות", למכה חזקה במורשתו ולהגדלת הסיכון להפסד בבחירות האמצע?
נראה נכון בשלב הזה להיזהר עם סימני הקריאה, דווקא להציב יותר סימני שאלה ובעיקר "לתת לשקדים להסתדר במרק".
התרעות פיקוד העורף