פסיפס מרתק של עשרות אלפי מסמכים
עיון בשלל מסמכים, פרוטוקולים ותיעודים, שופך אור על הלבטים והחששות, על התרחישים השונים שנבחנו ועל תהליך קבלת ההחלטות המייסר, שהוביל בסופו של דבר למבצע ההירואי המוצלח. במסמכים נמצא גם רישום שיחה גלויית לב של רבין עם עורכי העיתונים, בה ביקש את שיתוף הפעולה שלהם למניעת פרסום פרטים שיסכנו את חיי החטופים.
ההודעה הדרמטית על חטיפת המטוס
הדרמה החלה ב-27 ביוני 1976. "לפני שאנחנו ממשיכים, יש לי הודעה", קטע רבין את ישיבת הממשלה וסיפר כי הקשר עם מטוס אייר פראנס, שיצא מישראל בדרכו לפריז, אבד לאחר נחיתת ביניים באתונה. הימים שלאחר מכן היו ארוכים ומורטי עצבים והם כללו משא ומתן, חששות, הכנות חשאיות, איסוף מידע מודיעיני ומסך עשן עד למבצע השחרור הנועז באנטבה.
בני הערובה שאינם ישראלים שוחררו
בדיונים האינטנסיביים שקיימה הממשלה מאז החטיפה ובהתכתבות עם הרשויות בצרפת, הודגשה שוב ושוב אחריותה של ממשלת צרפת, אך כעבור יומיים בלבד, הופרדו שאר החטופים מבני הערובה הישראליים ובהמשך שוחררו. אז חלחלה ההבנה, שאפשרויות נוספות לפתרון, שנבנו כבר בתחילת המשבר, צריכות להיבחן כעת ביתר שאת.
לשם כך, היה על ישראל להרוויח זמן ולדחות את האולטימטום שהציבו המחבלים ככל האפשר. ביום רביעי, 1 ביולי, הודיעה ממשלת ישראל - שנקטה עד אז את העיקרון שלא מנהלים משא ומתן עם מחבלים - על נכונותה להיכנס למשא ומתן על שחרור החטופים. המו"מ התקיים כמעט עד לרגע האחרון, כאשר פעולה צבאית לשחרור החטופים כבר נראתה כאפשרית ועמדה לצאת לדרכה.
שיחות שכנוע עם אידי אמין
"אני חושב שיש לך הזדמנות שניתנה לך על ידי אלוהים להציל אנשים ולהראות שמה שאנשים דיברו וכתבו עליך לא נכון", הפציר בר-לב בשליט אוגנדה - "אם אתה זוכר, תמיד נתתי לך עצה טובה, אף פעם לא נתתי לך עצה מוטעית. האם זה נכון?"
אמין השיב לו: "אני יודע היטב. אך אתה יודע, אני בקשיים עכשיו, אבל אתה יכול לעזור לי להציל את חייהם של האנשים על ידי שחרור כל דרישותיהם".
בר לב הבהיר: "אעשה כמיטב יכולתי דרך ידידי, אך זו ארצך ואתה הנשיא ולך הכוח לעשות משהו. אם משהו יקרה, יאשימו אותך ואם תציל את האנשים תהיה איש קדוש. מה המצב עכשיו? הוד מעלתך".
אולם, הרמטכ"ל גור התריע שבשלב זה ניתן לבצע רק פעולה מוגבלת להרג המחבלים ולא פעולה לחילוץ החטופים. הוא הסביר כי חילוץ זו פעולה מורכבת הרבה יותר, שדורשת הנחתה של מטוסים ומידע הדרוש לשם ביצועה המוצלח (לא היה ברור אז האם חלק מהחטופים במטוס, או האם המטוס ממולכד).
הדילמה הקשה
לאור היעדר מידע מודיעיני מדויק, פרס הציע לרבין לבחון אפשרות של פעולה צבאית והתריע כי נדרש פרק זמן של כיומיים להיערכות. "יצחק, פעולה צבאית לכאורה אפשרית, אבל לא לפני שני לילות ויום מההחלטה וללא אפשרות להחזיר את הנוסעים", כתב פרס בפתק לרבין במהלך ישיבה מיוחדת.
עוד נרשם במכתב: "בתנאים אלה ובשעה זו, העניין לא נראה לי. אבל דחיפות העניין היא בכך שאם תהה נטייה לפעולה צבאית, צריך לשגר מיידית 12 לוחמים (מוסווים כנוסעים) לקניה. מבחינת המוסד זה אפשרי (כך נמסר לי). המטוס אמור להמריא לפנות ערב והוא נוסע רק אחת לשבוע וזה מקור הדחיפות".
אבל הצעתו נתקלה בהתנגדות, בטענה שישראל לא צריכה להיות הראשונה שנכנסת למשא ומתן עם החוטפים ובנסיעתו יש למעשה הכרזה על כניסה למשא ומתן. היו גם רעיונות לשגר בכירים ישראלים לניהול משא ומתן באוגנדה, אבל היה חשש שהם יהפכו לבני ערובה.
עם זאת, הוא הציע למתוח את המשא ומתן עד לרגע האחרון - לעוד יממה עד לפקיעת האולטימאטום של המחבלים ואז יוחלט בהתאם לתנאים. ואכן, לקראת פקיעת שעת האפס של האולטימטום, ב-1 ביולי 1976, הוקם צוות שרים מיוחד לניהול משא ומתן עם החוטפים. בנוסף הובהר שהצוות ימשיך במאמץ לשחרור החטופים וכל מהלך יתבצע אך ורק מול צרפת, שישראל ממשיכה לראות בה אחראית לשלומם. בינתיים, הגיעו מכתבים מקרובים של חטופים, בדרישה להיכנס למשא ומתן עם החוטפים.
הרמטכ"ל הודיע על תוכנית לפעולה צבאית
המפנה הדרמטי החל ביום שישי ה-2 ביולי, כאשר הרמטכ"ל הודיע כי יש תוכנית לפעולה צבאית, אך רק כאשר יהיה בידי הצבא מספיק מידע, ובינתיים, על הדרג המדיני להתקדם במשא ומתן. צוות השרים המצומצם התכנס עם הרמטכ"ל וראש המוסד להתייעצות צבאית על תוכנית לפעולה צבאית להשבת החטופים.
רבין הטיל ספק בשלב הראשון בהיתכנות המבצעית בתוכנית שהוצגה לחילוץ בני הערובה: "אין לנו אפשרות לפעול בלי הסכמת המדינות הנוגעות בדבר. ומה נעשה, האם נתקוף את אוגנדה? איך בכלל נגיע לאוגנדה? המטרה היא לא לעשות אקט צבאי, אלא להציל את האנשים. אם תיווצרנה האפשרויות, נדבר עליהן. כרגע אינני רואה דרך".
אבל לאחר שחרור החטופים הלא ישראלים והקיפאון במשא ומתן, כינס רבין התייעצות מבצעית, בה לראשונה, העלו ובחנו שר הביטחון והרמטכ"ל לעומק אפשרויות שונות לפעולה צבאית. הרמטכ"ל השיב שבשלב זה ניתן לבצע רק פעולה מוגבלת להרג החבלים ולא פעולה לחילוץ החטופים, מאחר וזו פעולה הדורשת הנחתה של מטוסים ומידע הדרוש לשם ביצועה המוצלח חסר עדיין.
המשא ומתן עם החטופים נמשך לכאורה, אך ההכנות החשאיות ואיסוף המודיעין למבצע צבאי נועז נכנסו להילוך גבוה. באחת מהישיבות, המליץ פרס שאם יוחלט על מבצע צבאי, יש להחליט על פעולות הונאה, כמו כינוס מסיבת עתונאים בה יוסבר המשא ומתן עם הצרפתים. ב-2 ביולי התכנס צוות השרים עם הרמטכ"ל וראש המוסד להתייעצות צבאית, בה הציג מוטה גור לראשונה תוכנית לפעולה צבאית מפורטת להשבת החטופים - זו שתתקבל בסופו של דבר.
מבצע הטעיה
"עדיין חסר מידע מודיעיני כדי להוציא את התוכנית לפועל, אך זה אפשרי", ציין הרמטכ"ל. יום לאחר מכן, בשבת, הציג הרמטכ"ל לצוות השרים המיוחד תוכנית מפורטת וגם את הסיכונים הכרוכים בה, אך הביע הערכה, שעתה גבוהים הסיכויים להצלחה. שר החוץ יגאל אלון אמר שהוא לוקח על עצמו את פעולת ההטעיה הדיפלומטית העיתונאית והציע שגם טיסת אל על מדרום אפריקה לישראל, שמיועדת לאותו זמן, תתקיים כתקנה, זאת כדי לא לעורר חשד.
רבין היה מוטרד מתגובת אתיופיה, אך פלד ענה שאין להם מכ"מ וראש הממשלה דאז נאלץ להתלבט עד הישיבה המכרעת בשבת בצהריים. בישיבה זו הוצגה התוכנית הסופית של צה"ל למבצע שחרור החטופים ורבין כינס ישיבת ממשלה מיוחדת, שהחליטה על היציאה למבצע. "החלטה כזו רק הממשלה יכולה לקבל, ולכן מייד לאחר שישיבה זו (המצומצמת) תסתיים - יצטרפו כל חברי הממשלה", הוא ציין. בינתיים, ההיערכות למבצע הצבאי נכנסה לישורת האחרונה.
הרמטכ"ל גור הציג את תוכנית הפעולה על גבי מפה: "הרעיון הוא שכוח של 200 איש (הכוללים לוחמים ואנשי צוות), יטוס בארבעה מטוסי הרקולס הערב, יגיע לשדה התעופה באנטבה, ינחת בשדה ויפעל על בית הנתיבות. הכוח ישחרר את החטופים, יעמיס אותם על המטוסים וימריא חזרה", הוא הסביר והדגיש כי הפרטים שנאספו בימים האחרונים, בין השאר מהחטופים ששוחררו, ממחישים עד כמה חיוני לפעול.
עוד אמר: "צריך להביא בחשבון כי אנו נזדקק לניירובי ואכן יש שם כבר מספר אנשים, על מנת שלא ניתקל ברגע האחרון בקשיים. אם כי, מבחינה צבאית אסור היה לנו ליצור קשרים הדוקים מדי, על מנת שלא לגלות שהולכים למבצע כזה ולא לחשוף את אופיו". הוא המשיך בהסברו: "אם נצטרך, ננחית את המטוסים שם, כשיש לצאת מתוך הנחה שאנשים שלנו ישארו לכמה זמן בבתי החולים שם. לכל הדברים האלה נצטרך למצוא פתרון ברגע האחרון ובמקום".
רבין הגיב: "אני מניח שאם המטוסים יאלצו לנחות בניירובי, הקנייתים לא יגרשו אותם, אך ישראל תצטרך לעמוד לצד קניה אם בעקבות המבצע תפעל אוגנדה נגדה". בישיבת הממשלה שהתכנסה בשבת בשעה 14:00 בקריה בתל אביב, שרים שאלו שאלות קשות אודות המשך המשא ומתן.
פרס סיכם את הדילמה כעמידה בפני שתי אפשרויות קשות מאוד: האחת היא אחריות לביטחון המדינה כולה, והשנייה - אחריות לביטחון כל תושב בתוכה. רבין הודה אומנם שבאלטרנטיבה של חילופים יש אפשרות להוציא את מרבית הישראלים, אך מחירה בשחרור 40 אסירים: "אם לא אציג זאת כך, לא אראה את עצמי כממלא חובה להביא את הדברים לממשלה", הוא הסביר והציע שהממשלה תאשר את המבצע, גם אם לא בלב קל, לנוכח הסיכון שחלק מבני הערובה ייפגעו במהלכו. בתום הישיבה אושר המבצע פה אחד.
המטוסים המריאו משארם א-שייח'
המטוסים המריאו לטיסה הארוכה משארם א-שייח' בשעה 15:30, למעשה עוד לפני קבלת ההחלטה הרשמית של הממשלה. בינתיים, המשא ומתן נמשך. מעט לאחר חצות הלילה בין 3-4 ביולי 1976, נחתו בנמל התעופה באנטבה, בחושך מוחלט, ארבעה מטוסי הרקלוס של חיל האוויר.
החשש לגורלה של דורה בלוך
ישיבת הממשלה שהתכנסה לאחר חזרת המטוסים עם החטופים הישראלים, נפתחה בעמידה לזכרם של הנופלים. רבין סיפר על נסיבות מותו של יוני: "הכוח של יוני רץ לטרמינל, נתקל בקבוצה של חיילים אוגנדים שפתחו עליהם באש. ההתנגדות הייתה מהאש שנורתה מהקומה השנייה. כדור אחד פגע בליבו של יוני והוא נהרג".
פרס גיבה את ראש הממשלה באומרו: "אני רוצה שחברי הממשלה יידעו שנפל לנו אחד הלוחמים הנהדרים ביותר שהיו לעם היהודי. יוני ואחיו (בנימין ועידו מ.כ) שירתו שניהם באותה סיירת (מטכ"ל). זוהי אבידה קשה בכלל להעריך אותה. כולנו תלינו בו תקוות. הוא מישהו שהכניס את כל ליבו למבצע הזה. הוא היה כל כולו בעד המבצע, היה לו חלק בתכנון".
לאחר שהאלוף בני פלד סיפר בישיבה על חלקו של חיל האוויר במבצע ועל הנחיתה בניירובי לשם תדלוק וטיפול בפצועים, אמר ראש הממשלה: "אילו היינו צריכים להבטיח במאה אחוז שתהיה תשובה חיובית בניירובי - יתכן שלא היה ניתן לקבל תשובה חיובית שכזו. אני מאמין שנתגבר על הקושי עם קניה. אם לא 'נתחבק' יותר מידי עם הקניינתים, נתגבר על הקושי הזה".
ישראל ביקשה מצרפת לסייע לקניה
על רקע תחושת ההקלה והאופוריה בישיבת הממשלה ובציבור, רבין אמר בסיכום דברים שנשמעים אקטואליים גם 50 שנים אחרי האירוע: "אל נשלה את עצמנו. זה היה מבצע והישג בלתי רגיל. אולם, הבעיה לא נגמרה. הטרור ממשיך לפעול. איזה בעיות עוד יעמיד הטרור בפנינו ואיזה לקחים עלינו עוד ללמוד מהעניין הזה - עוד מוקדם לומר. גמרנו קרב אחד, אבל המלחמה נמשכת".
התרעות פיקוד העורף