דווקא בזמן שמבטלים את חשיבותה של אירופה, ישראל תלויה בה יותר מאשר בכל גורם אחר בעולם, מלבד ארצות הברית. אירופה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר, שחקנית מרכזית במחקר ובחדשנות הישראליים, מקור השקעות חשוב, וביתם של מוסדות אקדמיים שישראל משולבת בהם עמוקות. היא גם המרחב שממנו צמחה במידה רבה המדינה היהודית עצמה.
בקוסובו ניהלתי ויכוח ארוך עם שגריר הולנדי, שאמר לי כי בעבר היה קרוב מאוד לישראל. המסר שלו היה בוטה: "אתם מאבדים את כולנו. אעשה כל שביכולתי כדי לקדם את הקפאת הסכם החברות הנלווה של ישראל עם האיחוד האירופי. הממשלה שלכם מעוניינת רק במלחמה ובהתפשטות. אני יודע שיש לכם אויבים, אבל הפכתם לגרועים כמעט כמותם. רמת הברוטליות פשוט בלתי מתקבלת על הדעת". הוא ציטט ארוכות את בן גביר וסמוטריץ' וציין: "לא שרים זוטרים, נכון?".
אפשר להצביע על פשעי הג'יהאד, אבל זה גם ידוע וגם לא ישכנע שזה בסדר להרוג עשרות אלפי אזרחים ולהפוך מיליונים לפליטים. מחקר עדכני שבחן כ־900 הצהרות של האיחוד האירופי על ישראל מצא כי שיעור אלו שסווגו כשליליות עלה מ־29% לפני 7 באוקטובר לכמעט 46% לאחריו, בעוד שיעור ההצהרות החיוביות ירד ל־8%.
ברחבי אירופה גוברים קמפיינים לחרם על מוצרים מההתנחלויות, שרים סוררים ניצבים בפני מגבלות במדינות מסוימות, וארגונים משפטיים מנסים לאתר חיילי צה"ל במהלך חופשותיהם ולקדם נגדם הליכים משפטיים בשל שירותם הצבאי בעזה. במקומות מסוימים כבר דווח על עסקים פרטיים שסירבו להעניק שירות לישראלים, ולעיתים גם ליהודים.
אין ספק שחלק מהתופעות הללו נובע מעלייה באנטישמיות, שהפכה שוב לכוח פוליטי וחברתי משמעותי בחלקים מאירופה. אך לא ניתן להסביר הכל באמצעות אנטישמיות בלבד – וזה גם לא רק המלחמות. ישראל מתקשה לשכנע רבים באירופה שאין בעיה עם קיום מערכת של זכויות שונות ליהודים ולפלסטינים (המוטות חזק לטובת היהודים). אין קונים להסברים – גם לא כל כך באמריקה.
התרעות פיקוד העורף