בדיפלומטיה, גם היעדרות יכולה להיות מסר. הלוויות ממלכתיות הן מהאירועים הבודדים שבהם דרגת הנציג שנשלח, ולעיתים עצם ההחלטה שלא לשלוח מנהיג בכיר, מקבלת משמעות מדינית החורגת מכללי הטקס.
ניו דלהי לא סיפקה הסבר מפורט להחלטה, אך היא הציתה מחדש את הדיון בשאלה אם הודו מגדירה מחדש את יחסיה עם איראן. גם טורקיה שהסתפקה בייצוג בדרג נמוך בהלוויה, ולפי הניתוח שפורסם במדינה, התשובה מורכבת יותר מכפי שמציגים תומכי המהלך או מבקריו. היעדרותו של מודי אינה מעידה בהכרח על סיום היחסים בין הודו לאיראן, וגם לא על קרע מדיני פתאומי. היא משקפת תהליך ארוך יותר, שהחל לפני יותר מעשור: מעבר ממדיניות המבוססת בעיקר על איזון בין יריבים אזוריים למדיניות המעניקה משקל גובר לשיקולים כלכליים, ביטחוניים ולוגיסטיים.
איראן כשער של הודו לאירו-אסיה
במשך שנים מילאה איראן תפקיד ייחודי במדיניות האזורית של הודו. הגיאוגרפיה הפכה אותה לשותפה שקשה היה לוותר עליה. פקיסטן סירבה להעניק להודו גישה יבשתית ישירה לאפגניסטן ולמרכז אסיה, ולכן איראן הפכה מבחינת ניו דלהי לשער מרכזי אל המרחב האירו אסייתי. על רקע זה השקיעה הודו בנמל צ'באהאר, השוכן ממערב לנמל גוואדר בפקיסטן, שפותח בסיוע סין.
צ'באהאר לא נתפס רק כמיזם מסחרי. מבחינת הודו הוא נועד לעקוף את פקיסטן, לאפשר גישה לאפגניסטן, לחזק קשרים עם מדינות מרכז אסיה וליצור חלופה להתבססותה הכלכלית של סין באזור. גם תחום האנרגיה חיזק במשך שנים את הקשרים בין הודו לאיראן. לפני חידוש הסנקציות האמריקאיות, איראן הייתה אחת מספקיות הנפט הגדולות של הודו. טהרן סיפקה לניו דלהי גיוון במקורות האנרגיה, ואילו הודו הציעה לאיראן שוק צרכני גדול, השקעות וטכנולוגיה. השותפות שירתה כמה יעדים במקביל: היא חיזקה את השפעתה של הודו באזור, תרמה לביטחון האנרגטי שלה ואפשרה לה גישה נוחה יותר לאפגניסטן ולמרכז אסיה.
במקביל, ממשלות הודו לדורותיהן טיפחו יחסים גם עם ישראל וגם עם מדינות המפרץ הערביות. המדיניות ההודית התבססה על גמישות ועל הימנעות מהזדהות בלעדית עם מחנה אזורי אחד. אלא שהאיזון הזה נעשה בשנים האחרונות קשה יותר לשימור.
הסנקציות שינו את המשוואה
ישראל הפכה לאחת משותפותיה החשובות של הודו בתחומי הביטחון והטכנולוגיה. שיתוף הפעולה כולל מערכות צבאיות מתקדמות, מודיעין, סייבר, חקלאות, ניהול מים ומחקר משותף. היחסים אינם מתמקדים עוד רק ברכש נשק, אלא כוללים גם חדשנות, פיתוח והעברת ידע. במקביל, מדינות המפרץ הפכו למרכיב מרכזי יותר בשאיפות הכלכליות של הודו. איחוד האמירויות וערב הסעודית נמנות עם שותפות הסחר הגדולות שלה, והן משקיעות בתשתיות, לוגיסטיקה, אנרגיה מתחדשת וטכנולוגיות מתקדמות.
לכך מצטרף גם הגורם האנושי: מיליוני אזרחים הודים חיים ועובדים במדינות המפרץ. היציבות באזור משפיעה ישירות על הכלכלה ההודית באמצעות מסחר, העברות כספים, תעסוקה וביטחון אנרגטי.
המסדרון שמשנה את מפת הסחר
במילים אחרות, מרכז הכובד של הודו נע בהדרגה מהתחברות יבשתית דרך איראן לעבר התחברות ימית ולוגיסטית הנשענת על מדינות המפרץ. ב"מעריב" דווח אתמול כי גורמים המעורים בפרטים מזהים סימני דאגה גוברים בצמרת המשטר האיראני מהתקדמות הפרויקט. לפי הדיווח, בטהרן רואים במסדרון איום אסטרטגי, משום שהוא עשוי ליצור חלופה יציבה לנתיבי המסחר והאנרגיה העוברים כיום דרך מצרי הורמוז.
הפרויקט, שהושק לראשונה בספטמבר 2023, זכה בחודשים האחרונים לתנופה מחודשת. לפי הדיווח, סגירת מצרי הורמוז והחשש מפגיעה מתמשכת בחופש השיט חיזקו ברחבי העולם את הדרישה לנתיבי סחר בטוחים יותר ופגיעים פחות ללחצים אזוריים.
מבחינת איראן, מצרי הורמוז אינם רק נתיב מסחרי. היכולת לאיים על חופש השיט בהם שימשה במשך שנים מנוף צבאי ומדיני. כל עוד חלק ניכר מהסחר העולמי באנרגיה תלוי במעבר הצר, טהרן יכולה להשתמש במיקומה הגיאוגרפי כאמצעי הרתעה וככלי לחץ מול מדינות המערב ומדינות המפרץ.
IMEC עשוי לשנות את התמונה הזאת. המסדרון מתוכנן לאפשר העברת סחורות מהודו למדינות המפרץ ומשם לאירופה באמצעות שילוב של נתיבים ימיים ויבשתיים, מבלי להסתמך באותה מידה על ציר הורמוז. אם המסדרון יפעל בהיקף רחב, הוא עשוי לצמצם את מידת התלות בנתיב שעליו משפיעה איראן ולהחליש את יכולתה להשתמש בו כאמצעי לחץ.
לפי הדיווח ב"מעריב", בטהרן חוששים גם מההיבט האנרגטי של התוכנית. מעבר לסחורות, המסדרון עשוי לכלול בעתיד תשתיות חשמל, אנרגיה מתחדשת וקישור בין רשתות אזוריות. חיבורים בין ישראל, יוון וקפריסין, לצד מדינות המפרץ, עשויים להרחיב את אפשרויות ייצוא האנרגיה ולהפחית בטווח הארוך את התלות בנפט ובגז.
כמו כן, סוגיית שילובה של ישראל ב-IMEC היא אחד המרכיבים הרגישים ביותר מבחינת טהרן. לפי הדיווח, באיראן חוששים כי שילובה של ישראל בתוכנית יחזק אותה לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם מבחינה אזורית וביטחונית. מבחינת איראן, מהלך כזה עלול לתרום להתגבשותו של מחנה אזורי מתון ומחובר יותר, שיצמצם את השפעתה ואת מרחב הפעולה של שלוחותיה.
עד לאחרונה קיוו בטהרן כי המסדרון יוסט לנתיבים חלופיים דרך טורקיה או סוריה, באופן שיצמצם את תפקידה של ישראל ואף יוציא אותה מהמסלול המרכזי. אלא שההתבטאויות הישראליות בעד קידום שילובה של ישראל בפרויקט מעידות, לפי ההערכה האיראנית, כי ירושלים אינה מתכוונת לוותר על מקומה בו.
פחות איזון, יותר סדרי עדיפויות
לפי הניתוח הטורקי, היעדרותו של מודי מההלוויה בטהרן אינה מעידה בהכרח על קרע עם איראן, אך היא משתלבת בשינוי רחב יותר במדיניות ההודית. ניו דלהי ממשיכה לשמור על קשרים עם טהרן, אך מעניקה כיום משקל גובר ליחסיה עם ישראל, מדינות המפרץ ולמיזמי קישוריות כמו IMEC. הכיסא הריק בטהרן לא יצר את השינוי - הוא רק המחיש אותו.
מנגד, היחסים עם ישראל, סעודיה ואיחוד האמירויות מעניקים להודו יתרונות רחבים יותר בתחומי הביטחון, הטכנולוגיה, ההשקעות, האנרגיה והסחר. התקדמות IMEC מחזקת את המגמה הזאת, משום שהוא מציע להודו נתיב ישיר יותר אל המפרץ ואירופה ומצמצם את התלות במסלולים העוברים דרך איראן.
מכאן שהכיסא הריק של מודי בטהרן אינו רק מחווה סמלית. הוא משקף מעבר ממדיניות של איזון כמעט שווה בין השחקנים באזור למדיניות שבה הודו שומרת על קשרים עם כולם, אך מעניקה עדיפות ברורה יותר לשותפויות שמשרתות את האינטרסים הכלכליים והביטחוניים שלה.
התרעות פיקוד העורף