בשנתיים האחרונות הוא מפקד מחוז דרום של פיקוד העורף ובימים הקרובים לאחר שיסיים את תפקידו הוא יקבל את הפיקוד על חטיבת החילוץ הסדירה. "אשתי גיבורה ולא סיפרה לי את ההיערכות שלה עם סכינים וסנט מוריס בממ"ד, גיליתי את זה רק שבוע אחרי. כאשר יצאתי לכמה שעות כדי להביא את הדברים שלהם למקום בו הם פונו. ראיתי את הסכינים בממ"ד ושאלתי את אשתי מה זה? איך הגיעו הסכינים וסנט מוריס לממ"ד. בכל אותם שעות שהם היו בממ"ד היא הרגיעה בטלפון ואמרה שכיתת הכוננות מתפקדת והם מתנהלים בביטחון בבית. במקביל לזה שהיא עם הילדים בממ"ד אוחזת בסכינים ומוכנה להגן על הילדים היא גם פועלת כדי לסייע לקהילת סעד. היא העובדת הסוציאלית בקיבוץ סעד. באותו בוקר היו בקיבוץ נפגעים והיא פשוט עשתה דברים במקביל".
"לא נחזור על הטעויות שעשינו בשבעה באוקטובר"
אל"ם אשר בנישתי, בן 43 תושב מושב בעוטף נשוי ואב לארבעה ילדים, גדל בכלל בגדוד 890 של הצנחנים לאחר תפקידי מ"פ וקצין אג"ם גדודי הוא עבר "לכתומים" והיה ממקימי גדוד החילוץ "קדם". "התחלתי ב-890 בצנחנים ואז הגעתי לפיקוד העורף שרצו להקים את גדוד 'קדם' וזכיתי להקים את הפלוגה הראשונה ולימים הפכתי להיות המג"ד" הוא מספר.
השבעה באוקטובר תופס מקום מרכזי בתפיסת ההתנהלות הצבאית שלו כמפקד. "קיבלתי את התפקיד בצל האסון של השבעה באוקטובר, אנחנו עסוקים בזה כל הזמן, אני נכנסתי לתפקיד שבועיים אחרי האסון. אני תושב העוטף, החוויה של האמון בצה"ל אני חווה אותה משני כיוונים. אני עוסק בכך יום-יום, ולכן גם מבין את הרגישות הנדרשת נוכח אובדן האמון. בתחילת המערכה הייתי קמב"ץ פיקוד, השאלות היו כלליות על הצבא ואיפה הוא היה בשבעה באוקטובר. אני כקצין בכיר בספ"כ (סגל פיקוד כללי) של צה"ל לקחתי אחריות על האירועים אבל גם היה לי חשוב לקום ולהרים את האנשים סביבי כי אין לנו צבא אחר. גם עכשיו, הרבה אנשים תוהים כיצד התהליכים שאנחנו מקדמים משפיעים כדי שזה לא יקרה שוב".
"זמן קצר לפני הפגיעה בדימונה קיימנו תרגיל עם התושבים"
שני סבבי המלחמה מול איראן תפסו את אל"מ בנישתי במרכז העשייה של העורף מול האיום ממזרח "אני חשבתי שאני מגיע למחוז דרום לתקופת שיקום, ומהר מאוד הגענו להליך נוהל קרב שהבנו שיש מצב למלחמה מול איראן זה תרחיש. ידענו לשקף לראשי רשויות שזה לא אירוע שהם רגילים אליו, עשינו הליך מאד מהיר אחרי ׳עם כלביא׳ של הפקת לקחים, במתן מענה בחירום לאזרח. בדימונה זו הייתה ההוכחה העיקרית לזה".
אל"ם אשר בנישתי משחזר את הערב בו איראן תקפה שתי ערים מרכזיות בדרום: דימונה וערד "אני נמצא בבסיס באורים כאשר אני מקבל הודעות שיש נפילת טיל בדימונה זה היה באזור שש-שבע בערב. בדימונה יש שם מ"פ בכוננות היא מגיעה עם הפלוגה שלה ונותנת מענה מהיר לזירה. אחד הלקחים היא שלא מדובר בנפילה אלא בזירת הרס, אני מגיע לדימונה כאשר כבר יש גדוד שנמצא בזירה והחל באיתור ופינוי נפגעים. אני פותח חפ"ק משותף עם בני ראש העיר של דימונה, כעבור מספר דקות אנחנו מקבלים אינדיקציה על פגיעה נוספת בערד. אני יוצא לשם כאשר אני מקפיץ לשם את יחידת החילוץ וההצלה הארצית (היחצ"א) שהם מגיעים באמצעות מסוקים לתוך העיר ערד, אנחנו מגיעים לשם ואני מנהל את האירוע. תחילה פינוי הפצועים ואחר כך את עשרות המשפחות שבתיהם נפגעו בתוך שעות הם פונו לבתי המלון".
לדברי אל"מ אשר בנישתי "האתגרים במחוז דרום זה האתגר האקטואלי, היכולת שלי להיות בכל מקום בכל עת היא מורכבת. כמו שאמרת האוכלוסייה הטרוגנית, אני לא חושב שזה שונה בין מרחבים זה פשוט סוג שונה של קהילות. המפתח להצליח בדבר הזה זה שמה שעובד בשגרה, עובד בחירום. אם אני יודע להגיע בשגרה לאזרחים ולייצר איתם שותפות אז הרבה יותר קל לי בחירום. זמן קצר לפני הפגיעה בדימונה קיימנו תרגיל עם התושבים, ולכן ידענו מראש עם מי לפעול וכיצד לתת מענה בשעת חירום ולכן ידענו לפני על מה ועם מי לדבר בעת חירום. גם בנוגע לחברה הבדואית הם עברו תהליך אדיר של הבנת המערכה בחירום וגם אנחנו שולחים למערכות החינוך שיכולים לתת מענה והסברה מונגשת לחברה שלהם".
"אילת היא אתגר"
אילת יושבת לנו בראש כל הזמן. אנחנו ערוכים באופן כזה שמרבית הכוח הגדודי של גדוד החילוץ הוא מאילת וישובי האזור והימ"ח יושב בעיר כך שברגע שקורה משהו חיילי המילואים מגיעים מיד לימ"ח בעיר לא צריך לשנע ציוד מחוץ לעיר". אל"מ אשר בנישתי נערך כעת לתפקיד הבא: מפקד חטיבת חילוץ וההצלה. "בסוף המטרה שלי זה לתת מעצמי את הדבר הכי משמעותי וזו חטיבה מעולה שמורכבת מלוחמים ולוחמות מצוינים ואני שמח לקחת חלק במערכה".
התרעות פיקוד העורף