היה הייתה פעם ארץ זבת חלב ודבש, שעליה מלמדים את הפעוטות והילדים. על ארץ שבעת המינים המוזכרים בספר דברים, המעידים על פוריותה של ארץ ישראל שהובטחה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. ארץ חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. פעם היה כאן שפע ירקות ופירות תוצרת הארץ במחירים טובים לכל נפש - עגבניות, מלפפונים, חסה טרייה, תפוחים, בצל, שום, רימון, תפוחי אדמה, תמרים שמהם מפיקים דבש תמרים, תפוזים שבהם התגאתה ההתיישבות בישראל, ששווקו תחת השם JAFFA, שזיפים וענבים. לא עוד.
בשנים האחרונות המחירים נוסקים, כי ענף החקלאות הוזנח, ויחד עימו ננטשה הקרקע שעליה יושבת החקלאות לשמור את ארץ ישראל, לעתים לטובת הסקטור הערבי צמא האדמה, בעיקר בגליל. ענבים, שזיפים ואפילו תפוחים הפכו למותרות עבור משפחות רבות באוכלוסייה שהכנסתן בינונית.
בשנת 1950, עם קום המדינה, עם גל העלייה האדיר של פליטים מאירופה לאחר המלחמה שהביאה חורבן ושואה, יחד עם עולים ממדינות האסלאם שרובם נפלטו מהן בשל הכרזת מדינת ישראל, היו הרבה ידיים עובדות, עוד יותר הרבה פיות להאכיל, והחקלאות שגשגה. היא היוותה 16% מהתוצר והועסקו בה 65,000 עד 70,000 איש, שהיוו אף הם 16% ממספר המועסקים. בשנת 2000 חלקה של החקלאות בתוצר ירד ל־2.1% ובשנת 2024 החקלאות היוותה רק 0.9% מהתוצר. מספר המועסקים ירד בשנת 2024 ל־0.78% מכלל המועסקים במשק, כ־30,000 עד 35,000 עובדים.
אם תביטו לצדי הדרכים תבחינו בראשים מכוסים כובע תאילנדי עם מגן עורף הכולל שוליים רחבים במיוחד לכיסוי העורף והצוואר, או כובע ליגיונרים עם בדים. במקביל לתאילנדים, שמספרם עוד ימשיך לעלות בעשרות אלפי עובדים, נזכיר כי החקלאות הפכה עתירת טכנולוגיה, מיכון ואוטומציה, הדורשים פחות ידיים עובדות. הצלחת ההייטק בלעה את הצעירים המוכשרים, כמו שבלעה צעירים מתעשיות ושירותים אחרים, ומטבע הדברים חלקה של החקלאות בתוצר הידרדר.
על פי חוק התחרות הכלכלית, קיים פטור חקלאי לגידול ושיווק תוצרת חקלאית, המאפשר לתאם מחירים, לשווק תוצרת חקלאית במרוכז - והכל מבלי שזה ייחשב "הסדר כובל" או מונופול המנוגד לחוק. יש תחרות מחו"ל? מהיכן משרד החקלאות מאפשר לייבא ענבים בשנת 2026? רק ממקום רחוק אחד: דרום אפריקה. צעד חכם עבור מגדלי הענבים בישראל ורע לתושבי ישראל, הלא כן? בתנאים האלה, אין פלא כי מדד מחירי תפוקת הענבים עלה משנת 2017 לשנת 2024 ב־88.5%!
3אם אין ענבים, אולי נאכל מלפפונים? שאלתם את עצמכם מדוע מחירי המלפפונים כה יקרים במשך מרבית השנה? פשוט מאוד. במושב אחיטוב, השוכן בעמק חפר, מגדלים 70% מהמלפפונים בישראל. הדבר מאפשר להם להכתיב את המחיר לצרכן העירוני, שרואה במלפפון ירק קשה להשגה. נגד מושב אחיטוב לא הוגשה מעולם תלונה על התנהגות מונופוליסטית, אף שהוא עובר את סף ה־50% שליטה בשוק, שמצדיקים הגדרה זו על פי החוק הישראלי. הטענה היא כי המושב מורכב מחקלאים רבים ונפרדים, ולכן אין זה מונופול. האם המחוקקים עיוורים? משרד החקלאות לא מבחין באבסורד של ריכוז כוח כה רב בידי מושב אחד, אפילו הוא מורכב מהרבה מושבניקים?
כדי להפחית מעוצמתו של מושב אחיטוב, משרד החקלאות מפרסם נהלים בדבר עזרה למי שיבקש להקים שדות מלפפונים מחוץ לעמק חפר. ומה יקרה אם תהיה קרה בעמק חפר, או מחלה שתכה ביבולים, או מזג אוויר גרוע, נניח ברד במשך שעות ארוכות? זהו ניהול סיכונים גרוע של משרד החקלאות, המתהדר בשם "ביטחון המזון". בעבר היה יבוא מלפפונים מטורקיה כווסת, אבל הטורקים מחרימים את ישראל זה מספר שנים.
האם משרד החקלאות יתעורר ויגייס מקורות יבוא נוספים? היבוא מירדן אינו משמעותי, ולעתים נתקל באזהרות למחלות של הירק. משרד החקלאות דורש אישור ממקום הגידול כדי להיות בטוח שאין עושים שימוש במי שופכין להשקיה. תיאורטית, משרד החקלאות מאפשר יבוא מלפפונים מקפריסין, יוון, פולין והונגריה. מצאתם אותם בשווקים? אני לא. מה עושים? משלמים יותר ויותר בישראל, שהפכה את הירקות והפירות למוצרי יוקרה. בתנאים האלה, מה הפלא שמדד מחירי התפוקה של המלפפונים עלה משנת 2017 עד 2024 ב־50.7%, כך על פי דיווח של הלמ"ס?
אגב, אולי היזמים מבין הקוראים מבקשים לייבא עגבניות, שמחירן מעפיל לעיתים קרובות, אף ששם התחרות גדולה יותר מאשר בקרב הענבים והמלפפונים. מותר לייבא עגבניות ממדינות שקשה לשנע מהן סחורה, ועל פי משרד החקלאות אפשר לייבא עגבניות, בנוסף לירדן הקרובה, עם אישור גידול סביר, בעיקר ממדינות רחוקות, בהן אוקראינה, אזרבייג'ן, אלבניה, גיאורגיה, פולין ומולדובה, אלא שהשינוע משם יקר ואינו מתקבל על הדעת. אפשר אולי מקפריסין ואפילו מרומניה והונגריה. בפועל, מדד מחירי תפוקת ייצור העגבניות עלה משנת 2017 לשנת 2025 ב־55.3%.
4נחזור לכלל התפוקה החקלאית. בשנת 2023 עלתה התפוקה, דווקא בשנת המלחמה שהחלה באוקטובר. בהמשך הגיעה הקריאה למילואים והתבססות המלחמה בגבולות ישראל, ועימה הפגיעה של האויב, ההרס של אדמות חקלאיות בחבל תקומה, וכן פגיעה בנגב המערבי, שהוא אסם הירקות הטריים של ישראל, וכן ביישובי גבול הצפון, שם עמדו הלולנים בעוז מול הפגזות האויב. כל זאת הוביל לירידה של 12.2% בתפוקה החקלאית בכל התחומים בשנת 2024 לעומת 2023 ו־8% לעומת התפוקה החקלאית הממוצעת בשנים 2018־2022.
הודות לאומץ ליבם של הלולנים בצפון, שעבדו עשרות מטרים מהגבול והבטיחו ביצים לישראלים, תפוקת מדד מחירי ביצי המאכל בשנת 2024 הייתה עדיין גבוהה בקרוב ל־16% לעומת 2017. מדד מחירי תפוקת הפטמים עלה ב־41%, מדד תפוקת מחירי האפרוחים עלה ב־27%. מדד מחירי תפוקת תרנגולי ההודו, שאתם אוכלים במזללות השווארמה, עלה ב־41%. מדד מחירי תפוקת הדגים עלה ב־70%.
מדד מחירי תפוקת החלב של הרפתות בישראל, שנאלצות להתייעל כי רק הגדולים יכולים לשרוד תחת הפיקוח הממשלתי, עלה ב־21% בשנת 2024 לעומת 2017. למרות זאת, קיים מחסור מתעתע בגבינות. מדד מחירי תפוקת תנובת הדבש של הכוורות עלה ב־17% ומדד תפוקת בשר הבקר זינק ב־50%. שיא העלייה במדד מחירי התפוקה של המגזר החקלאי הוא החזירים, עם נסיקה של 70%, כך על פי נתוני הלמ"ס הטריים.
עכשיו ישנו שיקום מסוים של החקלאים באזור המוכה, שאנחנו חייבים להם הרבה ועושים עבורם מעט. המשבר הכלכלי הביא למשבר במשפחות של חקלאים - אובדן שטחים, מחסור חמור בידיים עובדות ופגיעה בתשתיות שהורידו מכוחם הכלכלי של המשקים המשפחתיים. הפינוי הממושך מהבתים הביא ללחץ נפשי בלתי פוסק, ומקרי הגירושין והפרידות בקרב תושבים אלה באזורי הספר נסקו. פיצויי מס הכנסה ומס רכוש באו בדרך כלל באיחור, וממילא, מה יכולים להציע שלטונות המס כפתרון לזוגיות שנפרמה?
מיד עם הקמת ממשלה חדשה, לאחר הבחירות, יהיה צורך לעשות סדר במגזר החקלאי: התייעלות המגזר החקלאי באמצעות מענקים גדולים ונדיבים של הממשלה, לא למגזרים בעלי מאפיינים מונופוליסטיים, מה שיוביל להיצע גדול יותר ולמחירים שפויים לכל תושבי ישראל. יש להכריז על כוח מונופוליסטי במספר תחומים, כמו ענבים ומלפפון, ובהמשך חשיפת המגזר שיתייעל בתוך שנתיים־שלוש ליבוא מתחרה גם ממקומות קרובים לישראל. הסיסמה של הממשלה החדשה צריכה להיות ביטחון תזונתי במחירים שפויים – היום, מחר ולאורך שנים, לבריאות הציבור כולו.
וגם, יותר ייצור מקומי ויותר תחרות מקומית, בעיקר על רקע האמברגו שחלק ממדינות העולם נוטות להטיל על ישראל. בסוף השנה החקלאית בסוכות הקרוב, הלא הוא חג האסיף, נחגוג את איסוף היבול, הפירות, היין והשמן מהגורן ומהיקב, לחיים.