ההסכם שעליו הכריזו ארה"ב וסעודיה, שבמסגרתו יקימו האמריקאים פרויקט גרעין אזרחי בסעודיה, ושיכלול העשרת אורניום על אדמת סעודיה, הוא מחדל אסטרטגי ענק ומהלך מסוכן והרסני בכל המובנים. הוא יצית מרוץ גרעין בכל רחבי המזרח התיכון. אם הסעודים מקבלים, גם המצרים והטורקים ירצו. ואחריהם כל היתר. ואיזה טיעון יהיה להמשך המאבק בהעשרה האיראנית? אסטרטגיה ארוכת עשורים שנועדה למנוע את התגרענות המזרח התיכון קורסת מול עינינו. זו עובדה. לא אני קובע אותה, אלא כל מומחה שתפנו אליו וכל מי שעסק בנושא.
ומה קורה בינתיים אצל בנימין "ליגה אחרת" נתניהו? הסעודים מקבלים העשרה על אדמתם, בלי שישראל בעניינים. ההסכם נחתם ומוצג לקונגרס, ועדיין אין דיבור על ישראל ועל תמורה כלשהי. השמש שוקעת, טלפונים בהולים ומיוזעים מתרוצצים בין הבירות, והנשיא טראמפ מעדכן שההסכם עם הסעודים מותנה בנורמליזציה עם ישראל. ברור שמישהו כאן נבהל, ועכשיו הכל תלוי במילה של טראמפ. הסעודים כבר הגיבו ואמרו שאין להם כוונה לתת מתנות לאף אחד ללא תמורה. איך זה ייגמר, אין לדעת.
במאמר מוסגר: כל פטריוט ישראלי צריך לקוות שבסוף אכן תהיה נורמליזציה ואפילו שלום מלא בין ישראל לסעודיה. באותה נשימה, צריך להדגיש שגם זה לא מצדיק העשרת אורניום על אדמת הממלכה. תארו לעצמכם שנתניהו היה עכשיו ראש האופוזיציה, ולא ראש הממשלה. נסו להיזכר מה הוא עשה אחרי ההסכם על "המים הכלכליים" עם לבנון, תכפילו במאה מיליון ותבינו.
ההבדל טמון בהעשרה. איחוד האמירויות, בעלת ברית של ישראל, קיבלה מהאמריקאים דיל דומה, בהבדל ברור אחד: אין העשרה על אדמת האמירויות. הם מקבלים את האורניום המועשר מבחוץ. וזה עושה את ההבדל, כי מי שמעשיר אורניום על אדמתו, סולל לעצמו את הדרך הפוטנציאלית לפצצה. העשרה, גם לרמה נמוכה יחסית, היא בית ספר.
ואם תשאלו אותי מה ההבדל בין המלחמה של נתניהו בהסכם הגרעין ב־2015 לבין ההתנגדות של בנט־לפיד להעשרה בסעודיה ב־2021, למה אני תוקף את הראשונה ותומך בשנייה, התשובה פשוטה: הסכם הגרעין נחתם כשלאיראן יש תוכנית גרעין מתקדמת מאוד, כולל העשרה לרמה גבוהה, כולל צנטריפוגות משוכללות ואתרי גרעין מבוצרים. היה צורך דחוף לעצור את זה. ההסכם הקפיא את המצב, גולל את תוכנית הגרעין אחורה והבטיח לנו 15 שנות שקט. באותה נקודת זמן, לא הייתה לו שום אלטרנטיבה. הממשל לא הסכים לשקול תקיפה צבאית ולא היה הסכם אחר.
לנתניהו הוסבר שלא יצליח לבלום את ההסכם גם אם יגיע לקונגרס "על הראש" של ברק אובמה, אבל הוא התעקש. הזהירו אותו שמהלך כזה יביא לפגיעה היסטורית ביחסי ישראל והמפלגה הדמוקרטית, אבל הוא התעלם. הוא ידע שהסכם הגרעין לא ייבלם, אבל הוא גם ידע שסיכוייו לנצח את יצחק הרצוג בבחירות שהתקיימו שבועיים אחרי הנאום יגברו מאוד. זה מה שעניין אותו. להמשיך להיות ראש ממשלה. ואכן, כל התחזיות התאמתו: נתניהו ניצח את הרצוג על כנפי הנאום ההוא, יחסי המפלגה הדמוקרטית וישראל החלו להתערער ובימים אלה התרסקו לגמרי, והסכם הגרעין עם האיראנים נחתם.
אלא שנתניהו החליט שצריך להמשיך להזיק למדינה ושכנע את טראמפ לצאת מההסכם. הוא קיווה שזה יפיל את המשטר האיראני. זה לא הפיל אותו. זה קירב אותו מאוד לגרעין. ואילו במקרה של סעודיה, אין שם תוכנית גרעין, אין שם העשרה, אין שם כלום. זה בדיוק הרגע להתנגד וזה בדיוק מה שעשתה ממשלת השינוי, בהצלחה. בנט ולפיד הורידו את ביידן מהרעיון הזה. נתניהו? צרצרים. מליגה אחרת, כמובן.
כל פטריוט ישראלי צריך להתפלל שזה לא סופי. שהסבב הקרוב נגד איראן (אם אכן יפרוץ) יפיל את המשטר האיראני או יביא בדרך כלשהי להסרת איום הגרעין האיראני. זה גדול יותר אפילו מנתניהו עצמו. זה גדול יותר מכל דבר אחר. הבעיה היא שככל שזה גדול, ככה זה גם רחוק. הלוואי שאתבדה. הלוואי שהעיקשות החולנית של משמרות המהפכה תביא עליהם את קיצם. כאמור, זה יגמד כל דבר אחר.
אם נצרף את הגרעין בסעודיה למצב בעזה, שבו ככל שעובר הזמן כך מתברר היקף הפיאסקו והעובדה שאין לאף אחד שום כוונה לפרק את חמאס מנשקו, את חדירתן של קטאר וטורקיה להחלטות על ביטחון מדינת ישראל, את הציר הסוני שמוקם לנגד עינינו בין ריאד לאנקרה, כולל פקיסטן, במקום הציר שהיה אמור לקום מהודו ועד אירופה דרך ישראל, נבין את גודל הפיאסקו. נתניהו היה צריך לבחור בין בן גביר וסמוטריץ' בקואליציה לבין בניית מזרח תיכון חדש המבוסס על העוצמה הישראלית, המבוססת על הטכנולוגיה והקדמה הישראלית ועל נגישותה בוושינגטון. הוא החליט לטובת בן גביר וסמוטריץ'. כי את נתניהו מעניין רק נתניהו. זו עובדה.
בינתיים, השתכשך יאיר נתניהו בבריכה במיאמי, ואחיו אבנר נע על הקו לונדון-תל אביב. עכשיו הם משחררים את התועבה הזו לאוויר, בכוונת מכוון. בעיטה ראשונה, כאילו לא מכוונת, בפרה קדושה. בעוד שבוע־שבועיים זה כבר יהיה שגור בגרונותיהם של העבדים והשופרות. זו השיטה. זו הדרך. זה הרעל. כשבחיים האמיתיים, גדי איזנקוט מסמל את המחויבות בעוד בנימין נתניהו הוא סמל והוגה ההשתמטות.
נחזור לסרטון. הכוונה הייתה לחבר את מנסור עבאס לאיזנקוט, משל מדובר במחלה ממארת. צריך להתמקד כאן בגודל החוצפה הנדרש למשימה הזו. איזנקוט הוא אחד הבודדים על המפה הפוליטית שלא ישב עם מנסור, או התכוון לשבת איתו. מי שהכניס את מנסור עבאס למשוואה הקואליציונית בישראל, היה נתניהו. הרבה לפני בנט־לפיד. עבאס שיתף פעולה עם הליכוד, הצביע עם הליכוד, ניהל רומן עם הליכוד, שבמהלכו קרא לו יריב לוין בכנסת "סחבי אל עזיז" ואפילו ענק רוחני כעמיחי שיקלי המליץ על מינויו של מנסור לשר בממשלה.
נתניהו הוא זה שהזמין את מנסור לבלפור ארבע פעמים, הוא זה שניהל מסע לחצים אימתני להכשרתו כשותף קואליציוני, הוא זה שהטיל למערכה את בכירי עבדיו, מינון מגל דרך שמעון ריקלין וכל השאר, הוא זה שהתחנן בפני בצלאל סמוטריץ', הוא זה שגייס אפילו את הרב דרוקמן, על ערש דווי, כדי למצוא את הפרצה שדרכה אפשר יהיה להקים ממשלה עם או בסיוע מנסור. אם נתניהו היה צריך לשאת את מנסור לאישה כדי להישאר ראש ממשלה, זה מה שהוא היה עושה. שרה הייתה יורדת למעמד "ידועה בציבור". ועכשיו, הוא מורח את כל זה על איזנקוט.
למען הגילוי הנאות, אני חושב שמנסור עבאס הוא המנהיג הערבי־ישראלי הגדול של דורנו. האנואר סאדאת של ערביי ישראל. הקואליציה שבה היה מנסור חבר שיפרה את מצבה של ישראל בכל המדדים והתחומים. גם זו עובדה. הבעיה שלי היא הצביעות. איך יכול להיות שדקה אחת כל השופרות והעבדים מייללים בגדולתו של מנסור והתקווה הגדולה של שיתוף פעולה היסטורי עם ערביי ישראל, וכעבור כמה שניות הם עוברים לצווחות אימים על "האחים המוסלמים" ו"תומכי הטרור" וכל המרעין בישין שמייחסים למנסור, אף שהם קרו דווקא אצל נתניהו, נטול מנסור.
במסדר העבדים של נתניהו יש היררכיה, דרגות, מעמדות וסוגים שונים. לא זה המקום לסקור את הערימה הזו. אסתפק בקביעה שתחתית החבית רשומה בטאבו על שמו של יעקב ברדוגו, זה ששום דבר לא קטן מדי למידותיו (הלא קטנות בעליל). להגיד שאיזנקוט נמלט מאימת הדין בפרשת הרפז (לא קשור בכלל)? ברור. להגיד שבנימין נתניהו הוא ראש הממשלה המזרחי הראשון? אין בעיה. היחיד שקורא על ברדוגו תיגר הוא אבי רצון, שסיכם בשבוע שעבר את הקריירה הצבאית של איזנקוט במילה "ג'ובניק". קרב הגמדים הזה לא הוכרע עדיין.
התמיהה שלי היא על אנשים שלא אמורים להתבוסס באשפה הזו. אנשים שיודעים את העובדות ואת האמת, אנשים שעשו משהו בחייהם, שמכירים את הנפשות הפועלות. היום נדבר על אחד, אל"ם (במיל') רונן כהן. הוא, באופן מקרי לגמרי, עומד בראש "הוועדה המייעצת" לצוות השרים המיוחד בעניין אבטחת הבכירים בישראל. כלומר, ההחלטה להצמיד אבטחה מיוחדת של השב"כ לנתניהו ובני משפחתו (חוץ מנועה כמובן) לצמיתות, היא החלטה שלו.
הנ"ל התראיין ברדיו כלשהו השבוע ואמר את הדברים הבאים: "אני מודאג שאנשים נתפסים במנהיגים שאין בהם כלום והם מסוכנים מאוד למדינת ישראל. אנשים לא יודעים מי זה ואני מדבר על איזנקוט. לבן אדם הזה כתוב על המצח '7 באוקטובר' בשני מובנים: על מה שהיה, ועל 7 באוקטובר הבא. 7 באוקטובר יושב על הכתפיים שלו יותר מאשר על רוב הגנרלים. הוא היה ראש אגף המבצעים, מפקד פיקוד צפון ורמטכ"ל. הוא הכיר את כוח רדואן, ידע על המנהרות ועל המוכנות של חיזבאללה, אך מעולם לא משך בדש מעילו של ראש הממשלה ואמר: 'בוא נעשה משהו התקפי'. הוא ממשיך לדבר על מדינה פלסטינית ועל כניסת פועלים, ולא מבין את גודל האסון".
יש כאן 99 מילים ובסביבות 100 שקרים. "איזנקוט מסוכן למדינת ישראל", הוא קובע. למה? על איזו סכנה מדובר? הרי הטבח כבר קרה, במשמרת של נתניהו. לא במשמרת של איזנקוט. כל האסונות המחרידים ביותר שקרו למדינת ישראל, אירעו דווקא אצל נתניהו. "הוא הכיר את כוח רדואן, ידע על המנהרות ועל המוכנות של חיזבאללה, אך מעולם לא משך בדש מעילו של ראש הממשלה!!!".
אין, אין גבול. הרי מבצע מגן צפוני היה הבייבי של איזנקוט, הדבר שהוא התעקש לעשות ולהשלים בטרם סיים את כהונתו, לאתר ולהשמיד את כל המנהרות החודרות של חיזבאללה. על הרקע הזה גם הקטטה שהייתה לו עם אביגדור ליברמן, שחשב שצריך לטפל קודם בחמאס. אני לא מתיימר לדעת מי כאן צדק, אבל להגיד שאיזנקוט לא משך בדש מעילו של נתניהו זה להיות שקרן נקלה וחסר מצפון, שקרן במודע, שיודע את האמת ועדיין מחליט לשקר ולטנף.
כהן מקונן על כי איזנקוט מעולם לא אמר לנתניהו "בוא נעשה משהו התקפי". ובכן, בשנת 2018, כשאיזנקוט רמטכ"ל וג'בהת א־נוסרה משתוללת בסוריה ומתקרבת לגבולותינו, הוא הציע לנתניהו תמרון בעומק סוריה בהובלת חטיבה 7 (בפיקודו של רומן גופמן!) וחטיבת גולני, בפיקודו של שלומי בינדר. תמרון משוריין, עוצמתי, שירחיק את האיום וידגים את העוצמה והנחישות הישראלית. נתניהו התלבט והחליט לא לאשר. לא בפעם הראשונה, אגב. איזנקוט הציע לו עוד מהלך מהסוג הזה בהזדמנות וזירה אחרת.
זאת, ועוד: איזנקוט הוביל את תקיפות המב"ם של חיל האוויר לאורך כל שנות כהונתו, בעצימות הולכת וגוברת, כמעט לרוחב המזרח התיכון כולו. הוא לא "ממשיך לדבר על מדינה פלסטינית" (אתה מוכן להביא ציטוטים, מר כהן?), ולא הוא נשא את נאום בר־אילן וחזר על מחויבותו למדינה פלסטינית בפומבי פעמים אין־ספור (זה נתניהו, טמבל), כולל באמירת ה"כן" לתוכנית המאה של טראמפ. איזנקוט גם לא מדבר על "הכנסת פועלים". מי ששבר את שיא הפועלים שנכנסו מעזה לישראל היה נתניהו, ערב הטבח. זה נתון רשמי. הוא גם אישר להגדיל עוד את המספר הזה, אבל לא הספיק, כי אז הגיע 7 באוקטובר.
מאיפה הוא גירד את החוצפה לקבוע ש"7 באוקטובר מרוח על המצח של איזנקוט"? אין לדעת. כשאיזנקוט היה ראש אגף המבצעים, פרצה מלחמת לבנון השנייה. "דוקטרינת הדאחייה" קרויה על שמו. הוא זה שהגה ותכנן אותה ודחף להרוס את הרובע השלטוני של חיזבאללה. ובהקשר הזה, תשמעו סיפור על אותו רונן כהן: כשחיזבאללה הרג וחטף בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד בשנת 2000 בהר דב, כהן היה קמ"ן אוגדה 36, שהייתה אחראית על הגזרה. הוא היה האחראי הישיר על המחדל הזה. הוא לא סיפק התרעה, ואחר כך, בתחקירים, הוא ניסה להפיל את האשמה על הפיקוד וטען שמידרו אותו.
אם זה מזכיר לכם מישהו, יש לכם זיכרון לא רע. במלחמת לבנון השנייה הברנש היה ראש זירת טרור בלבנון. אחראי ישיר על הזירה של ישראל וחיזבאללה. וגם הפעם, לא הייתה שום התרעה לכיוונו של חיזבאללה לבצע את הפיגוע על הגדר לחטוף את אלדד רגב ואהוד גולדווסר. הוא אמור היה לספק אותה, ולא סיפק. זאת, ועוד: כמה שבועות לפני שפרצה מלחמת לבנון השנייה, חזר איזנקוט, שהיה ראש אגף המבצעים, מדיון אצל מפקד פיקוד הצפון אודי אדם. הדיון עסק באפשרות של מלחמה נרחבת מול חיזבאללה. בסיכום התרגיל התברר שאין לצה"ל תוכנית לתגובה משמעותית מול חיזבאללה.
איזנקוט חזר למשרדו ועוד באותו יום כינס דיון חירום והציג בפני המשתתפים את "דוקטרינת הדאחייה". בנוסף, הנחה את נציג זירת טרור שנכח בדיון להכין את רוב הבניינים ברובע הדאחייה כמטרות תקיפה. תזכורת: בראש זירת טרור לבנון עמד אז רונן כהן. הוא שלח את נציגו לדיון האמור. בדיון, הנציג אמור להציג את עמדת הזירה, כלומר עמדת הרז"ר, ראש הזירה, כלומר כהן.
ומה אמר נציגו של כהן? הוא נעמד, הצביע לכיוון בניין אמות משפט שנמצא מדרום לבניין המטכ"ל בקריה, ואמר: אתה השתגעת? זה לתקוף בניינים כמו הבניין הזה. אתה רוצה שמגדלים ייפלו על הקרקע? שעשרות אזרחים ייהרגו? אתה יודע מה זה אומר מבחינה משפטית?
כן, איזנקוט השתגע. המלחמה פרצה והדאחייה הוחרבה. בדיעבד, אמר נסראללה שלו ידע את עוצמת התגובה של ישראל, לא היה יוצא למלחמה. יכול להיות שזה מה שגרם לו לא להצטרף למתקפת חמאס ב־7 באוקטובר והציל בדיעבד את ישראל. ועכשיו, אותו רונן כהן, שאתם כבר מכירים, מנסה לטנף את איזנקוט. למה? רק כי הוא מתמודד מול נתניהו.
מה היה לנו עד עכשיו? רונן כהן הוא קצין מודיעין שנכשל בכל אשר פנה. הדרגה שאליה הגיע גבוהה בשניים או שלושה קליקים מהדרגה שלה הוא ראוי. היום הוא אחראי על אבטחת בכירים בישראל. הוא זה שאישר, בשיניים ובציפורניים, את האבטחה "לצמיתות" על משפחת נתניהו. אני מקווה שלא באו אליו בטענות למה לא אישר גם אבטחה לאחר המוות. במקביל, הוא קובע שגדי איזנקוט אחראי על 7 באוקטובר ובעצם מתיר את דמו. לו לפחות היה ממליץ לאבטח גם את איזנקוט. הרי מדובר במועמד לראשות הממשלה שמוביל, נכון להיום, בסקר "מעריב", ב־3 מנדטים על נתניהו. וכאן אני מוכיח שאני בעצמי אדם הזוי: איך ימליץ רונן כהן לאבטח את איזנקוט? הרי במקרה כזה, לא יימצא מי שיאבטח את כהן עצמו.
בינתיים התברר שאתה מפתיע לרעה. אפילו יחסית לציפיות הנמוכות. ניכר בך שאין לך מושג קלוש בדמוקרטיה – שאתה אמור להיות זה שמגן עליה. התקשורת, בדמוקרטיה, היא אבן ראשה. "כלב השמירה של הדמוקרטיה" מכנים אותנו בדמוקרטיות מתוקנות בעולם.
אני מקווה שהדמוקרטיה שאתה מכוון אליה היא לא הדמוקרטיה המצרית, שבחסותה עלה לשלטון בעצמו מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים. או הדמוקרטיה הטורקית, שבחסותה יושבים מאות קצינים ועיתונאים בכלא. דמוקרטיה היא מקום שבו יש תקשורת חופשית לגמרי, שתפקידה העיקרי הוא לבקר את השלטון וכן, גם את הכלים שלו, כמו השב"כ. אתה אמור להגן עלינו, מר זיני. לא לטנף אותנו ולהילחם בנו. האמת היא שאני מוכן להצהיר כבר עכשיו שאני מוותר על ההגנה שלך.
אנחנו גם לא "רודפים את בני משפחתך". נדמה לי שמי ש"רודף" את אחיך בצלאל זה השב"כ עצמו והמשטרה. נדמה לי שהראיות די ברורות. אין לך שום קשר לזה, ואני הראשון שקראתי לנתק אותך מהאירוע. משפחה לא בוחרים. זה לא אומר שאתה יכול למנף אותו עכשיו לטובתך.
ואם כבר אנחנו מדברים, אז בעניין אבטחת משפחת נתניהו: כמו בעניין חקירת ההבלים של "ההדלפה" על פרוץ המלחמה עם איראן, גם כאן אני מניח שאתה יודע את האמת. אין לי בעיה עם ההחלטה לאבטח את משפחת נתניהו. יש כרגע איומים והם מוכרים לכולנו. הבעיה היא עם ה"לצמיתות". אבטחה צריכה להינתן על פי הערכת האיומים. לצמיתות, מאבטחים מלך. או מלכה. לא פוליטיקאי ומשפחתו.
זה עוד לא מאוחר, זיני. אתה יכול להיות ראש שירות הביטחון הכללי של כולנו, במדינה דמוקרטית. פשוט, נסה ללמוד מה זה דמוקרטיה ולהבין שיש מגבלות גם לעריצות הרוב ויש זכויות גם למיעוטים או לעיתונאים או למתנגדי השלטון. כל מצב אחר הופך את המדינה לדיקטטורה. אגב, אנחנו בדרך לשם. ונדמה לי שאתה יודע את זה. אבל במקום להגן על הדמוקרטיה, נדמה לי שאתה כבר חותר לתפקיד הבא: פאנליסט בערוץ 14.
התרעות פיקוד העורף