נתיב המים המלאכותי באורך 584 קילומטר במדינת ניו יורק חיבר לראשונה בין הימות הגדולות בצפון־מערב מדינת ניו יורק דרך נהר ההדסון. העבודות נמשכו שמונה שנים, שבהן לעגו למושל ניו יורק דוויט קלינטון בשל המורכבות ההנדסית של הפרויקט. מחירי ההובלה לאורך הקו ירדו ב־90% לפחות וההובלה נמשכה ימים ספורים לעומת שבועיים קודם לכן. כתוצאה מכך ניו יורק צמחה בשיעור מדהים ונמל ניו יורק הפך לחשוב בארה"ב ולמרכז עולמי, שכן כל התוצרת החקלאית מהמערב עברה דרכו. ערים צמחו לאורך התעלה, בהן באפלו, רוצ'סטר, סירקיוז ואולבני.
הרעיון הביא לגל כריית תעלות במדינות כמו אוהיו, פנסילבניה ואינדיאנה, בעוד בריטניה דווקא הזניחה את התעלות לטובת הנחת מסילות ברזל – תשתית שהתפתחה במהירות בארה"ב והפכה את התעלות ללא רלוונטיות. התוצאה: מדינות כמו פנסילבניה ואינדיאנה הגיעו לסף פשיטת רגל מגל השקעות כושל בתעלות, שהפכו מיד בלתי רווחיות. הרכבת הייתה מהירה יותר, זולה יותר ולא קפאה בחורף. שיעור ראשון: לא להשקיע באתמול.
בשנת 1955 השיקה ממשלת בריטניה תוכנית מודרניזציה ענקית לרשת הרכבות הלאומית בתקציב עתק של כ־1.2 מיליארד ליש"ט. כל זאת בעוד המשק הבריטי מלקק את פצעיו התקציביים ממלחמת העולם השנייה, שהתישה אותו. במסגרת התוכנית המדינה הזמינה מאות קטרי קיטור חדשים, מתוך תפיסה שזהו פתרון מוכח ואמין לטווח הקצר, לצד מעבר איטי לחשמל - זאת בשעה שבארה"ב ובאירופה כבר עברו במהירות לקטרי דיזל וחשמל, שהיו יעילים וזולים בהרבה לתחזוקה. התוצאה: קטרי הקיטור החדשים, שנבנו בעלויות עתק, נשלחו לגריטה בתוך שנים ספורות בלבד. התוכנית כולה נחשבת עד היום לאחד המחדלים הפיננסיים המפורסמים בבבריטניה.
לפוליטיקאים קשה להודות שהחלטתם להשקיע בטכנולוגיית האתמול הייתה שגויה. שבי רגולטורי ואינטרסים של תעשיות ותיקות, לצד לחץ כבד של תעשיות קיימות על הממשלה להגן על הטכנולוגיות שלהן מפני חלופות חדשות, הובילו למחדל. שוב התברר כי השוק החופשי מהיר יותר מכל בירוקרטיה ממשלתית, שאוהבת בעיקר שירותים ומוצרים מהעבר. שיעור שני: לא להשקיע באתמול.
דוגמאות כאלה לא חסרות ברחבי העולם. בסוף שנות ה־70 של המאה הקודמת השיקה חברת התקשורת הממשלתית של צרפת, פראנס טלקום, את ה־Minitel - מסוף מחשב בסיסי שחולק חינם למיליוני משקי בית ואפשר הזמנת כרטיסים, בדיקת חשבונות בנק וצ'אט. בשנות ה־80 הדבר נחשב להצלחה לאומית מסחררת וגאווה לצרפת, שאוהבת להתהדר מול שאר מדינות המערב. בשנות ה־90, כשהפרוטוקולים של רשת ה־WWW האמריקאית החלו לכבוש את העולם, הממשלה הצרפתית המשיכה לסבסד ולפתח את המיניטל הסגור והריכוזי כדי להגן על גאוותה. ההתעקשות המגוחכת עיכבה את אימוץ האינטרנט ואת התפתחות תעשיית ה־Web האינטרנטי והדיגיטלי בצרפת בשנים קריטיות, לעומת ארה"ב ובריטניה שטיפסו לגבהים. שיעור שלישי: לא להתעקש על האתמול.
שיעור רביעי ניתן למצוא ביפן. במהלך שנות ה־70 וה־80 רשות השידור הממשלתית NHK, יחד עם משרד הדואר והתקשורת היפני, השקיעו מיליארדי דולרים בפיתוח תקן השידור (Hi-Vision (MUSE - מערכת שידור ברזולוציה גבוהה שהתבססה על טכנולוגיה אנלוגית. יפן ראתה בכך את מנוע הצמיחה הטכנולוגי הבא שלה ועודדה השקעה לאומית עצומה בתשתיות ובמקלטי טלוויזיה מתאימים לתקן השידור. אלא שבתחילת שנות ה־90, חברות ומדענים בארה"ב פיתחו טכנולוגיות דחיסה דיגיטליות, שייתרו כמעט מיידית את המערכת האנלוגית היפנית. יפן נתקעה עם תשתית יקרה ולא רלוונטית, ונאלצה לבצע מעבר מאוחר ויקר מאוד, מה גם שהיא הייתה ועודנה משק מוטה יצוא.
נעבור לפולין, שם השקיעה הממשלה הקומוניסטית במהלך שנות ה־80 משאבים לאומיים קריטיים בניסיון להשלים פריסה כלל־ארצית של מרכזיות טלפון אנלוגיות מבוססות ממתגים מכניים Crossbar, שהיו נפוצות גם בישראל למשך זמן מה. הממשלה הפולנית התחייבה לתוכניות חומש ארוכות טווח לייצור המרכזיות האנלוגיות, בזמן שהמערב כבר עבר לחלוטין למרכזות תקשורת דיגיטליות ומבוססות מחשב. תוכניות חומש קומוניסטיות אינן מתאימות לשוק חופשי כלכלי תחרותי ודינמי, ועם נפילת הגוש הסובייטי בתחילת שנות ה־90, התברר שפולין השקיעה הון עתק בתשתית שיוצרה ונפרסה, אך הפכה ל"זבל טכנולוגי”. התשתית פורקה והוחלפה כמעט מאפס על ידי חברות תקשורת מערביות בתוך שנים ספורות. הון אדיר שקע למצולות דווקא כשפולין נזקקה לשיקום משקי וכלכלי מחברותה בברית ורשה שפשטה רגל.
גם ישראל, איך לא, נפלה בהשקעות האתמול. במשך עשרות שנים סובסדו ושודרגו תשתיות הנחושת של רשת הטלפון והאינטרנט בטכנולוגיות כמו ADSL ו־VDSL. המדינה והמפעילות הלאומיות, בעיקר בזק המונופוליסטית בזמנו, השקיעו סכומי עתק ב"סחיטת" עוד קצת מהירות מתשתיות נחושת ישנות. ישראל נפלה קשות במדדי המהירות העולמיים של האינטרנט הנייח ופיגרה טכנולוגית בתחום התקשורת למשך כעשור קריטי להתפתחות המשק - עד שהחלה פריסה מסיבית של סיבים אופטיים, שעדיין נמשכת. ישראל, נזכיר, נסמכת על תעשיית ההייטק והסיבים המהירים הם החמצן של המדינה.
נשארים בארץ. בתחילת שנות ה־2000, במקום להשקיע מיד במערכת רכבת קלה או תת־קרקעית בחיפה ובגוש דן, המדינה העדיפה לקדם פתרונות ישנים מסוג BRT (Bus Rapid Transit) - אוטובוסים מפרקיים במסלולים ייעודיים כמו המטרונית בחיפה. נבחרי ציבור ומשרד האוצר ראו בכך פתרון זול ומהיר, אבל זול, אתם יודעים, הופך מהר מאוד ליקר. טכנולוגיית אוטובוסים היא מוגבלת קיבולת, תופסת שטח פנים יקר בכביש שישראל אינה משופעת בו, ואינה מסוגלת לתת מענה למטרופולין צפוף שצומח במהירות. התוצאה: השטח שהוקצה למטרונית ולנת"צים דרש בהמשך עבודות תשתית נוספות ויקרות פי כמה כדי להכניס מערכות הסעה המבוססות על מסילות.
בכלל, חכמי ישראל עמלים על עדכוני מערכות ההסעה ההמונית בגוש דן מאז 1997. כל כמה שנים מתבצעים שינויים וכל פעם מחדש מתברר שהתוכניות גרועות, שהתכנון כושל ובעיקר שאין תוואי קרקעי, כי גוש דן לא משופע בקרקע ומתחת לאדמה חפירה של מערכת מטרו נחשבת יקרה מאוד. בפברואר 2022 אישרה הממשלה את חוק המטרו. מהיכן יגיע הכסף לבניית המפעל המגלומני הזה? לממשלות הבאות פתרונים, בייחוד על רקע המשך האמרת תקציב הביטחון. כך נכנסה ישראל לרשימת המדינות שהשקיעו באתמול.
האמת היא שכבר אין צורך במערכת מטרו, כי העולם משתנה לנגד עינינו. הבה נעבור לעתיד, במדינת ההייטק הישראלית המצליחה: השילוב בין בינה מלאכותית מתקדמת לבין תשתית סיבים אופטיים מהירה יוצר מהפכה שאינה רק טכנולוגית, אלא גיאוגרפית וחברתית. הטכנולוגיה מפחיתה בשיעור דרמטי את מקדמי החיכוך של הפעילות האנושית, את הצורך להזיז גוף פיזי מנקודה א' לנקודה ב' כדי לבצע משימות יומיות. הצורך בנסועה יומיומית ובכלל ירד פלאים. התוצאה: הדרישה למשרדים מסורתיים במתכונת עבודה של חמישה ימים בשבוע הולכת ופוחתת. הסיבים האופטיים מאפשרים תקשורת וידאו ומציאות מרובדת בתקשורת, בעוד ה־AI ממלא תפקידי ניהול, ניתוח ותפעול שוטף. המשרד אינו נעלם לחלוטין, אך תפקידו משתנה: ממקום עבודה יומי הוא הופך למוקד מפגש חברתי־תרבותי לצורך סיעור מוחות, גיבוש ובניית אמון.
גם בתחום המסחרי והקמעונאי עומדים לחול שינויים: פגישות תפעוליות, עדכוני סטטוס ומכירות בסיסיות עוברות כבר עתה כמעט לחלוטין למרחב הווירטואלי עם סוכני AI שמסכמים, מתרגמים ומנהלים את המעקב. הפגישות הפרונטליות שמורות לשלבים קריטיים של עסקאות או לבניית יחסים אישיים. הביקור הפיזי במשרדי ממשלה הופך נדיר וישמש בעיקר למקרים חריגים. מערכות AI המגובות בסיבים אופטיים מסוגלות לעבד בקשות, להנפיק אישורים ולספק מענה אזרחי בזמן אמת, ממקום המגורים.
בתחום הרפואי מתפתחות מרפאות ורפואה מרחוק, כלי דיאגנוסטיקה מבוססי AI יחד עם חיישנים מוטי תקשורת רציפה המאפשרים להעביר 70%־80% מהרפואה הראשונית, רפואת משפחה, מעקב סוכרת, לחץ דם וייעוץ מומחים - לבית. הגעה פיזית למרפאה או לבית החולים נשמרת לבדיקות מעבדה מורכבות, טיפולים חודרניים, צילומים ופרוצדורות פיזיות. קניות האונליין יגברו, הביקור בחנויות הפיזיות נטולות הקופאיות יפחת, קצב הגעת החבילות מסין, אירופה, ארה"ב וישראל לפתח ביתכם יגבר, וגם הבילוי מהבית יגבר, לאור הזינוק באיכות הבידור הביתי. תוכן מותאם אישית בזמן אמת מבוסס AI, מציאות מדומה ברזולוציה גבוהה וחוויות אינטראקטיביות הופכים את הבית למתחם פנאי עשיר מאוד. אז מי בדיוק ייסע במטרו?
הפרויקט השאפתני הזה מיותר ברובו ועלותו, המוערכת היום ב־200 מיליארד שקל, תזנק להערכתי ל־400 מיליארד. סיכון אמיתי של השקעה באתמול. אפשר להשקיע את ההון המטורף הזה בניהול רמזורים מונעי גודש מבוססי AI, נתיבים דינמיים על פי שעות העומס כמו במספר מדינות בחו"ל, רכישה והפעלה של כלי רכב אוטונומיים שהטכנולוגיה שלהם כבר בנמצא, הפיכת הנתצ"ים לנתיבים חכמים ושיתופיים, מענקים נדיבים לחברות המעתיקות את משרדיהם לפריפריה ובמקביל המשך הפריסה של סיבים אופטיים לכל בית, עסק ומתחם בישראל, והקמת חוות שרתים ותשתיות מחשוב נגישות שיאפשרו עבודה מרחוק שתהיה חלקה ומאובטחת לכל מגזרי המשק.
גם המטרו וגם חלופות מבוססות AI יחייבו מערכות הגנה דינמית מפני התקפות סייבר. בלאו הכי מסוכן לישראל לצופף את הישראלים בגוש דן. ביזור הוא צו השעה והמלחמה עם איראן מדגישה זאת. האיראנים מודיעים בגלוי כי הם מבקשים למחוק את תל אביב, אז מדוע עלינו לרכז את כל התושבים בקרבתה?
נקווה כי הממשלה הבאה תבטל את פרויקט המטרו הגרנדיוזי והיהיר. לא להשקעה של האתמול, לא למערכת מטרו שהושקה בצדק בלונדון בשנת 1863. כן להשקעה במחר לטובת הכלל, במקום בזבוז הון עתק ושטח אדיר על האדמה ומתחתיה.
התרעות פיקוד העורף