הפוטנציאל שם, הביצוע פחות: יעל שלביה עדיין לא הבינה לאן היא הגיעה

שלביה, צריך לומר, יפה מדי מכדי להיראות רע. אפשר כנראה להלביש אותה בשקית מהסופר ועדיין לקבל תמונה מחמיאה. אבל דווקא כאן נמצאת המלכודת: כשהנתונים הטבעיים עושים את רוב העבודה, קל להסתפק ב"נראית טוב" ולשכוח שלוק מוצלח אמור לעשות יותר מזה. הוא אמור לספר משהו, לייצר זיכרון, לבנות דמות. ובינתיים, בכל הנוגע להופעות שלה בפורמולה 1, שלביה בעיקר נראית טוב - ולא הרבה מעבר.

וזו לא עוד יציאה לקפה בתל אביב. הפודוק של הפורמולה 1 הפך בשנים האחרונות לאחד מאירועי הספורט המצולמים בעולם. סוף שבוע רגיל של גרנד פרי נמשך מיום שישי ועד יום ראשון, עם אימונים חופשיים, מקצה דירוג ולבסוף המרוץ; ובסופי שבוע הכוללים ספרינט, לוח הזמנים אפילו צפוף יותר. לצד 22 הנהגים של עונת 2026 צועדות בפודוק בנות הזוג, משפיעניות, דוגמניות ואורחות מפורסמות, והבגדים שלהן זוכים לניתוחים, זיהויי פריטים ועמודי מעריצים כמעט כמו הביצועים על המסלול.

שלביה נמצאת בעמדה מעט שונה מרוב בנות הזוג. כמי ששומרת שבת, היא אינה מלווה בדרך כלל את סטרול לאורך כל סוף השבוע ומגיעה בעיקר ביום ראשון, למרוץ עצמו. מצד אחד, פירוש הדבר שיש לה פחות הזדמנויות להצטלם. מצד שני, היא מגיעה בדיוק ליום שבו נמצאים במקום מרבית הצלמים, האורחים ותשומת הלב התקשורתית. היא לא צריכה לבנות שלושה לוקים בכל סוף שבוע. היא צריכה לפגוע באחד.

יוקרה יש, אבל איפה הרעיון?

באותו שלב עוד היה אפשר לתת לה ליהנות מהספק. זו הייתה הפעם הראשונה שלה בפודוק כבת זוגו של נהג, ואולי היא עדיין לא הבינה שהאירוע שאליו הגיעה הוא לא רק תחרות ספורטיבית, אלא גם תצוגת אופנה בלתי רשמית שמצולמת מכל כיוון. המותגים היו שם, המחירים כנראה גם, אבל לא היה בלוק שום דבר שגרם לעצור, להתעניין או לחפש מי עומד מאחוריו.

בסילברסטון, בתחילת יולי, היא המשיכה עם סט קייצי המורכב משורטס ומחוך תואם, עקבים קטנים ומשקפי שמש. שוב, שלביה נראתה מצוין. ושוב, זה היה לוק נעים, מחמיא ובטוח מדי - כזה שיכול היה להתאים באותה מידה לאירוע השקה, לבראנץ' או לחופשה במלון. לא היה בו שום קוד אופנתי שמחבר אותו לבריטניה, לעולם המרוצים, לאסטון מרטין או אפילו לזהות מסוימת שהיא מנסה לבנות לעצמה.

ואז הגיעה הונגריה, ואיתה החזרה לנקודת ההתחלה: חולצה לבנה פשוטה, מכנסיים לבנים ותיק צבעוני. לא לוק מכוער, לא טעות אופנתית מזעזעת ואפילו לא משהו שאפשר באמת ללעוג לו. כמעט להפך - הוא היה כל כך סביר, עד שלא נשאר ממנו דבר. אלמלא שלביה לבשה אותו ואלמלא הכלבה שבידיה, ספק אם מישהו היה מקדיש לו מבט נוסף.

לא צריך להתחפש כדי לבלוט

הביקורת כאן אינה שיעל שלביה צריכה להגיע לפודוק בשמלת קוטור, בנוצות או בנעלי עקב שאי אפשר ללכת בהן. מדובר ביום ארוך, חם בדרך כלל, עם הרבה הליכה, אספלט, דשא ומדרגות. לוק מוצלח לפורמולה 1 לא חייב להיות מוגזם, והוא בוודאי לא צריך להיראות כמו תחפושת של נהגת מרוצים.

אבל בין תחפושת לבין טי-שירט לבנה קיים עולם שלם. אפשר לבחור מעצב מקומי מהמדינה שבה מתקיים המרוץ, לשלב פרט בהשראת המיקום, להשתמש בירוק המזוהה עם אסטון מרטין, לשחק עם אסתטיקת מרוצים וינטג'ית, לתת במה למעצב ישראלי או פשוט לבנות שפה עקבית שחוזרת מהופעה להופעה. אופנה טובה אינה נמדדת בכמות הלוגואים או במחיר התיק. היא נמדדת ברעיון.

ולשלביה לא חסרים האמצעים. אין סטייליסט בישראל שלא ישמח להלביש אותה לקראת הופעה באחד מאירועי הספורט המסוקרים בעולם. יש לה את הנתונים, הקשרים, הניסיון, הקהל והגישה למותגים. הבעיה אינה שאין לה מה ללבוש; הבעיה היא שעדיין לא ברור מה היא רוצה שהבגדים יגידו עליה.

השיעור שאלכסנדרה לקלר יכולה ללמד אותה

כשמערכת היחסים ביניהם החלה ב-2023, אלכסנדרה הייתה בחורה אנונימית למדיי. היא למדה אמנות, עבדה בבתי המכירות ובגלריות והחזיקה חשבון אינסטגרם פרטי עם קהל מצומצם, לצד עמוד נוסף שהוקדש לתוכן אמנותי שאליו היא מתחברת. מאז היא ולקלר נישאו במונקו בפברואר האחרון, ובגרנד פרי של הונגריה היא כבר הגיעה כשהיא מציגה בטן הריון.

אבל לקלר לא הפכה לאייקון אופנה רק משום שהיא נשואה לאחד הנהגים הפופולריים בעולם. שארל פתח עבורה את הדלת, אבל היא ידעה בדיוק מה לעשות מרגע שנכנסה בה.

כל הופעה שלה נראית כמו פרק נוסף בסיפור. בגרנד פרי של סין ב-2025 היא בחרה בכמה פרשנויות מודרניות לצ'ונגסאם, השמלה הסינית המסורתית, של המותג ההונג-קונגי SAU LEE, שנה לאחר מכן היא חזרה לעבוד עם המותג על שמלה מותאמת אישית, שעליה שולבו ציטוטים של מייסד פרארי, אנצו פרארי, בתרגום לסינית. זה לא היה רק בגד יפה; זה היה לוק שחיבר בין המדינה המארחת, התרבות המקומית, ההיסטוריה של הקבוצה והאדם שאותו הגיעה ללוות.

הפודוק לא המציא את אלכסנדרה, אבל הוא היה מנוע ההאצה שלה. מחשבון אינסטגרם פרטי עם כמה אלפי עוקבים, שאותו פתחה לציבור רק ביוני 2024, היא צמחה בתוך כשנתיים לחמישה מיליון עוקבים והפכה לאחת הנשים המזוהות והמסוקרות בפודוק. היא הפכה לאורחת קבועה במגזיני אופנה, עבדה עם מותגים כמו Jacquemus ו-Rhode של היילי ביבר, והשיקה השנה קולקציית קפסולה עם Frame. היא כבר אינה רק "אשתו של שארל לקלר". היא מותג בפני עצמה.

וזה בדיוק מה שהופך את ההשוואה ליעל שלביה למתבקשת. נקודת הפתיחה של שלביה טובה בהרבה: היא כבר דוגמנית מוכרת, בעלת קריירה, ניסיון מול מצלמות וקהל גדול. נכון, אסטון מרטין אינה פרארי ולאנס סטרול אינו שארל לקלר בכל הנוגע לפופולריות ולחשיפה, אבל שלביה גם לא מתחילה מאפס. היא כבר "מישהי". היא רק צריכה להחליט איזו מישהי היא רוצה להיות שם.

הפודוק מחכה ליעל שלביה

גם אם שלביה מגיעה קודם כול כדי לתמוך בבן זוגה ולא כדי לנהל קמפיין שיווקי, אי אפשר להתעלם מהמציאות: מהרגע שהיא צועדת בפודוק, היא מצולמת מכל זווית, התמונות מתפרסמות בעולם והלוק שלה הופך לחלק מהסיפור. היא לא חייבת לרצות להפוך לאלכסנדרה לקלר הבאה, אבל יהיה חבל להתייחס לבמה הזאת כאילו היא עוד כניסה למסעדה.

ליעל שלביה לא חסרים מותגים. לא חסרים לה תיקים יקרים, סטייליסטים, קשרים או נתונים חיצוניים. מה שחסר כרגע הוא רעיון. זהות. אלמנט שיגרום לנו לזהות לוק שלה עוד לפני שנראה את הפנים.

היא לא צריכה להיות נועזת יותר רק לשם הנועזות, וגם לא להתלבש כמו מישהי אחרת. להפך: היא צריכה למצוא דרך להיראות כמו הגרסה הבינלאומית, המלוטשת והמעניינת ביותר של יעל שלביה. כי יש רק 22 נהגים על הגריד, לא לכולם יש בת זוג שמגיעה למרוצים, ומעטות מהן מגיעות עם נקודת פתיחה טובה כמו שלה.

הפודוק כבר פתח לה את הדלת. עכשיו הגיע הזמן שהיא תיכנס אליו כמו יעל שלביה - ולא כמו עוד בחורה יפה עם תיק יקר.