לא חלפו אלא שעות מעטות מאז ההכרזה על מותו של המלך עבדאללה בן עבד אל-עזיז, ומירושלים יצאה הודעה מפתיעה. נשיא המדינה, ראובן ריבלין, פרסם הספד למנוח. ״דוגמה למנהיגות שורשית״, כינה הנשיא את מלכה המנוח של סעודיה, שהוחלף בשלטון על ידי אחיו סלמאן. את הודעתו הקצרה עיטר במילים השמורות לגדולים במנהיגי תבל. התקשורת הישראלית כבר נכנסה למנוחת השבת, ולא השכילה להבחין בשינוי המרענן. מתי בפעם האחרונה ביכה האזרח מספר אחת, רשמית ופומבית, את לכתו של מנהיג ערבי שאין לישראל מערכת יחסים רשמית עם ארצו?