השבעתה השבוע של שרן השכל כחברת כנסת מטעם סיעת הליכוד במקומו של דני דנון, שמונה לשגריר ישראל באו"ם, הביאה את מספר הנשים המכהנות בכנסת ה־20 ל־30, שיא של כל הזמנים. אבל למרות ההישג הנשים בארץ עדיין סובלות מתת־ייצוג ועדיין רב המרחק משוויון מגדרי מלא בפוליטיקה הישראלית.
"אם בכנסת ה־12 היה שפל של שבע נשים בלבד שנבחרו לכנסת, הרי שמאז נרשם גידול ניכר בייצוג הנשים בכנסת וכיום מכהנות פי ארבעה, ובהחלט מדובר במגמה", אומר ד"ר עופר קניג, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. קניג ערך עם ד"ר חן פרידברג, חוקרת במכון ומרצה באוניברסיטת אריאל, ועם רעות איצקוביץ־מלכה ואסף שפירא, מחקר בנושא "ייצוג נשים בפוליטיקה - ישראל במבט השוואתי", המצביע על מגמה מתמדת של עלייה במספר הנשים המכהנות בכנסת.
עם זאת הוא מדגיש כי "אין סיבה למסיבה", משום שבהשוואה בינלאומית ישראל לא זינקה בטבלת ייצוג הנשים. "היינו מצפים שהמקום של ישראל יזנק בדומה לזינוק אחוז הנשים בכנסת, אבל זה לא קרה מפני שתופעת הגידול בייצוג הנשים אינה תופעה ייחודית לישראל, והיא מתרחשת גם במדינות אחרות, והפער בינינו לבינן הצטמצם אבל נותר בעינו. למשל, ב־1998 הייתה ישראל במקום ה־25 מתוך 34 מדינות ה־OECD ואילו היום אנו במקום ה־22. לכן עם כל הכבוד לשיא שנרשם השבוע, עוד לא מדובר בעלייה מטאורית ואנחנו רחוקים מלשבור את תקרת הזכוכית של ייצוג הנשים", אמר.
באותו עניין אומרת פרידברג כי "אומנם נשבר שיא של כל הזמנים, דבר מצוין וראוי, אבל נשים הן כ־50% מהאוכלוסייה ואין סיבה שלא נגיע בארץ לשוויון מלא בייצוג מול הגברים, כפי שקורה במדינות סקנדינביה, ושמספר חברות הכנסת יהיה כמספר חברי הכנסת".
ובשעה שבכנסת נרשם שיא של נשים, הרי שבממשלה הנוכחית חלה דווקא נסיגה לעומת ממשלות קודמות, ומכהנות בה רק שלוש שרות - מירי רגב, איילת שקד וגילה גמליאל. "למעט איילת שקד, שזכתה בתיק הנחשב לבכיר, הרי שמירי רגב וגילה גמליאל זכו בתיקים פחות נחשבים לעומת הגברים בממשלה", מדגיש קניג.
הסטטיסטיקה מצביעה על גידול במספר הנשים המכהנות בכנסת, אבל המספרים אינם חזות הכל, ואולי יש לבחון דווקא את תרומתן הייחודית של הנשים לפרלמנטריזם הישראלי.
"במחקר שעשינו ניסינו להבין אם נשים פועלות בתור מחוקקות בצורה שונה מגברים ומצאנו שיש ערך נוסף לנוכחות של נשים בכנסת. בחנו את הפעילות הפרלמנטרית של נשים לעומת גברים בכנסות ה־17 ו־18 והגענו לשתי מסקנות עיקריות: נשים עוסקות בתחומים שאפשר לכנותם 'רכים' או 'נשיים' יותר - חינוך, רווחה, זכויות ילדים ומשפחה ושוויון מגדרי - וכן הן מביאות איתן דפוס פעולה מעט שונה מגברים: פחות עימותים ויותר פשרה, יצירת קשרים, חיפוש גישור וגישה פחות כוחנית".
"זה לא שנשים מתעסקות רק בנושאים נשיים, הן מתעסקות בכל", מוסיפה פרידברג, "הן עוסקות, כמו גברים, גם בחקלאות, בביטחון, בכלכלה, בכספים ובמסים והן מגישות שאילתות והצעות חוק בכל התחומים. אבל התרומה הייחודית שלהן היא שנוסף להתעסקות בנושאים דומים לאלה של גברים הן דואגות הרבה יותר לקידום אג'נדות הנוגעות לרווחתן של נשים".
ההסברים לכך, אומרת פרידברג, הם חברתיים, סוציולוגיים ותרבותיים. "אלה לא הבדלים שנולדים בפרלמנט, זה עולם ערכים ומושגים שנשים מגיעות איתו. לפחות חלק מהנשים בפרלמנט, גם כשהן שיוצאות מהזירה הפרטית שלהן ועוברות לזירה הציבורית, הן 'משמרות' עדיין את החלוקה בין גברים לנשים, וגם בספירה הציבורית עוסקות בנושאים 'רכים' יותר. לעומתן ישנה בכנסת קבוצה חזקה של נשים שלא רואות בפעילותן המשך ישיר של חלוקת תפקידים בין גברים לנשים. הקידום של נושאים נשיים וקידום שוויון מגדרי בחברה הוא נר לרגליהן. הן פועלות במסגרת התפיסה של אם אין אני לי מי לי ושאם גברים לא עושים אנו נעשה. סוג של סולידריות נשית".
"ישנה גישה שאומרת שהייצוג לא חשוב אלא מה שהח"כים מקדמים", אומר קניג, "כלומר, מה זה משנה אם זה גבר שמקדם נושאים נשיים או אישה שמקדמת נושאים נשיים. אבל צריך להבין שנוכחות בולטת של נשים בכנסת חשובה מהבחינה של תרבות פוליטית ושל נראות. לנראות של פוליטיקאית יש ערך דמוקרטי חשוב, גם בשל תופעות של הדרת נשים מהמרחב הציבורי שאנו רואים למשל בצבא".
גם חברות הכנסת מנסות לצנן את ההתלהבות מהשיא החדש. "מדובר בסך הכל ב־25% מכלל חברי הכנסת ובשלוש שרות בלבד בממשלה", אומרת ח"כ זהבה גלאון (מרצ), מוותיקות הח"כים. "זה נתון שערורייתי שמוכיח לנו שעם כל ההתקדמות הדרך עוד ארוכה. מרצ הוכיחה עצמה כפורצת דרך לאורך השנים בתחום השוויון המגדרי והייצוג ההולם לנשים. גם בבחירות האחרונות היינו המפלגה היחידה שבראשה עומדת אישה ושבחמישייה הראשונה שלה היו יותר נשים מגברים".
"גם המערכת הפוליטית אינה ניטרלית ושוויונית כפי שנוטים לחשוב. קיימת הטיה מבנית וחברתית לטובת גברים. מתברר שלא די בכישורים ובהשכלה. נשים אינן מהלכות בפרוזדורי השלטון ואינן מיוצגות במוקדי הכוח. אומנם יש לנו עכשיו 30 חברות כנסת, אבל אני מציעה שלא ננוח על זרי הדפנה".
חברתה לסיעה ח"כ תמר זנדברג, יו"ר הוועדה למאבק בנגע הסמים, אומרת כי "נכון שיש נושאים שנשים פעילות בהן, אבל זה בסדר גמור כי מישהו צריך לעסוק בהם. עם זאת לא צריך להשאיר את הנושאים האחרים לגברים בלבד. גברים מנהלים מלחמות ומזיזים טנקים ומחליטים על תקציב הביטחון, אבל כבר הוכח שכשהנוכחות מסביב לשולחן מגוונת יותר ושכשנשים נוטלות חלק פעיל בהחלטות, מתקבלות החלטות טובות הרבה יותר".
גם ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני), שנחשבת לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים ביותר של נציגות נשית בכנסת, סבורה שיש מקום לתקן את המצב. "יש כיום אפליה מתקנת לגברים ואני בעד אפליה מתקנת לנשים", היא אומרת. "העובדה שהשבוע הגענו לשיא של חברות כנסת היא בשורה משמחת בפני עצמה. ככלל, בלי לבחון מי עוסק במה בכנסת, צריך להיות שוויון בין בני אדם ועד שלא יהיו לפחות 50% נשים בכנסת המאבק שלנו לא נגמר. לדעתי, צריך לנער מחדש את החקיקה המתגמלת כך שמפלגות בעלות ייצוג גבוה לנשים יזכו במימון מפלגות גדול יותר".
בפרק הסיום של מחקרם כתבו פרידברג וקניג: "על אף השיפור בייצוג הנשי בכנסת בעשור האחרון, אין להסתפק בכך. חשוב לזכור כי השיפור נראה משמעותי בשל נקודת ההתחלה הנמוכה מאוד, שכן מספר הנשים ב־14 הכנסות הראשונות, עד לבחירות 1996, היה נמוך מאוד ועמד על ממוצע של 9.5% בלבד. מנקודה כה נמוכה שיפור הוא עניין מתבקש אך אינו מספק".
התרעות פיקוד העורף