היום, לפני 80 שנה, נולד בתל אביב תינוק חביב, בן יחיד להוריו פניה וצבי. הוא גדל כילד דק גו. “פייגלה" (ציפור קטנה), הייתה אמו קוראת לו בחיבה. כדרכם של כינויים, ה"פייגלה" הפך ל"בייגלה", כינוי שעד מהרה השתבש ל"בייגה". מאז שמו הפרטי של אברהם שוחט הוא נחלת תעודותיו הרשמיות בלבד.
שוחט, אחד משרי האוצר הפופולריים והמצליחים שהיו כאן, הוא כיום גמלאי עסוק שמדירתו, בשכונת תוכנית ל' בצפון תל אביב, לא הרחק מערש ילדותו, הוא משקיף על פעולות הממשלה הנוכחית ושר האוצר שלה משה כחלון - ולא יוצא מגדרו, אם כי אין לו בעיה להחמיא בעת הצורך. “המאמץ ששר האוצר משה כחלון עושה בכיוון הורדת מחירי הדיור והגדלת ההיצע בשוק הוא דבר שיש לעשות אותו וראוי להערכה", סבור שוחט. “זאת לאחר שבשנים האחרונות מחירי הדירות עלו בצורה מטורפת, כשצעירים אינם מסוגלים לרכוש לעצמם דירה".
“יש לכך קשר לקיפאון בתהליך המדיני, מה שעלול להביא לכך שהחרמות נגדנו ילכו ויגברו ומשקיעים לא ירצו להשקיע כאן. בתוצאה הכוללת זה יוצר משבר, ההולך ומתגלגל ולא פורץ בבת אחת. ממשלה הרואה את הפרמטרים הקשים האלה, של הירידה ביצוא ובהשקעות, צריכה להבין שכאשר יש עננים שחורים בשמיים, בסוף הגשם יורד".
באשר לפערי השכר במשק, שוחט מודאג מאי השוויון, אבל מצד שני, כמי שיודע היטב היכן מצוי הנטו, הוא איננו נבהל מפרסומים לגבי שכר של מיליונים. כשהוא נשאל מה היה אומר על סכומי עתק אלה חותנו, לוי אשכול, מי שהיה שר האוצר השני של מדינת ישראל, עולה חיוך על פניו. “אשכול היה איש שוויוני בתפיסת עולמו", מספר שוחט. “אין ספק שהוא לא היה אוהב את רמות השכר שהתפתחו במשק, וכמי שנפטר ב־1969, הוא לא ראה אותן".
לשרוד, הוא לא מנהיג ועלול חס ושלום לגרום לאסון שאין כמותו.
“לא רק המדיניות שלו ולא רק השקרים", מוסיף שוחט. “מודל ההתנהלות שלו עם הנהנתנות. הרי הייתי שש שנים שר אוצר. קודם כל המעטתי לנסוע לחו"ל, אם כי נסעתי כשהיה צורך, ורוב הנסיעות שלי היו במימון הבנק העולמי, לא במימון ממשלת ישראל. נסעתי במחלקת הביזנס בלי שום נהנתנות. ואגב, זאת לא רק הנהנתנות שלו, אלא המערכת שנותנת הכשר למעשים האלה. ההכחשה. בניית התדמית ההפוכה. ההגנות המשפטיות. הטלת האשמות בעובדי מעון ראש הממשלה. איפה אנחנו חיים? זה לא חייב להיות ככה. אפשר להיות איש ציבור הוגן וישר בתפקידים הכי קשים.
“הייתי 20 שנה ראש רשות מקומית חזק, שלוש שנים יו"ר ועדת הכספים ושש שנים שר האוצר ומעולם לא חציתי קו אדום", אומר עוד שוחט. “מעולם לא. אני לא אומר שנתניהו לקח שוחד. אין לי מושג. אבל לנסוע על חשבונם של אנשים אחרים בשעה שאתה שר אוצר זאת לכאורה עבירה פלילית. עכשיו אגיד לך מה מדאיג אותי, כאחד שזה מכבר איננו איש פוליטי ואין לו כוונות פוליטיות כלשהן, אלא אומר את הדברים מדם לבו. מדאיג אותי המעשה. מדאיג אותי החיפוי. ומדאיג אותי שעם ישראל מקבל את זה כנורמה שכך צריך להיות. מכל פנים, בעיני הוא לא ראוי להיות ראש ממשלה, נקודה. זה לא אומר שהוא לא אדם אינטליגנטי. הרי הוא יודע לדבר הן בעברית, הן באנגלית. אבל כשאני בודק את התוכן ואת עמוד השדרה, גם בוחן מה זורם בעורקים, חלחלה עוברת בי".
אוצר לא עשיתי מינויים פוליטיים. אנשים כיהנו אצלי באופן מוחלט על סמך יכולות מקצועיות. לא ידעתי בעד מי הצביעו וזה לא עניין אותי".
במעבר חד אנחנו עוברים לתל אביב של שנות ה־30 וה־40. “גדלתי על בניין הארץ", שוחט מספר. “אבא שלי היה מנהל עבודה חשוב ב'סולל בונה'. בחופשות הקיץ הייתי עובד כברזלן באתרי בנייה. כשגמרתי י"ב קיבלתי הן תעודת בגרות, הן תעודת ברזלן מומחה, שהייתה לה תכלית. בין הקיבוץ לבין הלימודים בטכניון עבדתי כברזלן בבניית בניין ההנהלה הראשית של בנק הפועלים ברוטשילד, אבל חלמתי להיות חקלאי".
זרעי השקפת עולמו של שוחט נטמנו בילדותו. “לא הייתי ילד מפונק, למרות שהייתי בן יחיד", הוא מפליג אל הימים ההם. “הורי נתנו לי חופש להיות בקן הימי של תנועת הנוער ‘התנועה המאוחדת', שהייתה אז מרכז חיי. אהבתי את ההפלגות, שבהן הגענו עד ראש הנקרה".
בייגה התגייס לנח"ל. “היינו גדוד הנח"לאים הראשון שעבר קורס צניחה", הוא מספר. את רוב השירות הצבאי העביר בנחל עוז, בענף הבנייה וכסדרן עבודה. “חיינו בצל הפגזות מהרצועה וכמקלטים שימשו לנו צינורות פגומים של המוביל הארצי", הוא מעיד. “צר לי לראות אחרי 60 שנה שזה כל הזמן חוזר בקיבוץ ובעוטף עזה".
כשעזב את המשק, התלבט בין לימודי כלכלה לבין לימודי הנדסה. “בהשפעת הבית בחרתי ללמוד להיות מהנדס, אבל בסוף הגעתי כשר אוצר לכלכלה", אומר שוחט. כסטודנט בטכניון התקיים כעוזר במעבדה. בשנת הלימודים האחרונה שימש כמורה למתמטיקה ולפיזיקה בבית הספר החקלאי כפר גלים. פרט לא ידוע בעברו של בייגה הוא שעמד זמן מה בראש אגודת הסטודנטים בטכניון, עד שקלט שעסקנות היא לא בשבילו.
עם תום לימודיו, ב־61', מצא עצמו בפרשת דרכים והתלבט עם תמה, זוגתו מאז נעוריהם, לאן יפנו. “בחרנו ללכת על חלוציות", הוא נזכר. “בדיוק אז ראינו מודעה שמקימים עיר חדשה בנגב, ערד שמה. כאן הייתה לנו פרוטקציה. כבתו של לוי אשכול, תמה הכירה את לובה אליאב, ראש צוות ההקמה". בייגה הצטרף לצוות כמהנדס צעיר והשתתף בתכנון בתי הפאטיו, ברובע יעלים, שהותאמו לסביבה המדברית, עם דאגה להצללה מפני השמש הקופחת. עד מהרה מצא את עצמו בראש ועד התושבים הראשון במקום. במשך ארבע שנים ניהל את סניף “סולל בונה", שחלש על הבנייה בערד ובמרחבים מסביב, כולל אזור ים המלח. ב־67' היה לראש המועצה המקומית הנבחר הראשון של ערד וכיהן בתפקיד 22 שנה, עד שעבר לכנסת.
באביב 88' הצטרף שוחט לכנסת ה־11 בשלהי כהונתה (במקום אהרן הראל המנוח, שהתמנה כיו"ר רשות השידור) וכיהן בכנסת קרוב ל־18 שנה. שוחט הגיע אליה מהמקום ה־48 ברשימת העבודה. “היום אין דבר כזה", הוא מעיר בחיוך. “לשום מפלגה אין סיכוי להגיע לכל כך הרבה מנדטים. ובאשר לעבודה, גם היום יש למפלגה מקום בקשת הפוליטית".
כשרבין נבחר ב־92' שוב לראשות הממשלה, טבעי היה שישלב בממשלתו את בייגה, מראשי מחנהו. “ב־80', כשהתחלתי להיות פעיל גם במישור הארצי, הצטרפתי לרבין", מעיד שוחט. “לאחר שהתפטר מהממשלה בעקבות פרשת הדולרים של רעייתו, הוא ישב ללא תפקיד מוגדר במשרד קטן בקריה בתל אביב. אז נקשרה נפשי בנפשו וכאיש אמונו הייתי בקבוצה מצומצמת שהלכה איתו. לכן אך טבעי היה לו להציע לי לכהן כשר האוצר, מה גם שהייתי שלוש שנים יו"ר ועדת הכספים".
בדרך ללשכת השר חווה שוחט סיפור מתח: “מכיוון שראיתי את עצמי כמועמד לתפקיד, ערכתי לאחר הבחירות פגישות עם ראשי המשק. פתאום קראתי בעיתון ידיעה, שתולה מסתבר, שהמועמד לתפקיד הוא עמירם סיון, יו"ר בנק הפועלים המנוח. כשדיברתי עם רבין, הוא אמר לי להמשיך להיפגש עם ראשי המשק. אז הבנתי שהתפקיד הוא שלי. אבל בשבת שבה הוא הודיע לשרים על המינוי שלהם, רבין לא הודיע לי כלום. מה קורה פה? התקשרתי אליו. ‘בייגה, לא הבנת?', הוא ענה לי. ‘הרי אמרתי לך להמשיך'".
סמליות נוספת היא שיוחאי, הבן הבכור, הוא סמנכ"ל הכספים של “מקורות", חברת המים הלאומית שאשכול ייסד. ממנו ומשתי אחיותיו, אלישבע ונטע, יש לזוג שוחט שבעה נכדים.
את שוחט אהבו כשר האוצר. “זאת לא חוכמה", הוא אומר בחיוך. “הגעתי להסכם שכר עם העובדים, לאחר שנגע ללבי ש־70% מעובדי המדינה קיבלו אז השלמת הכנסה. היו לי כל הנתונים להצלחה בתקופת רבין, כאשר הן העלייה הגדולה מחבר העמים והן הסכמי אוסלו השפיעו לטובה על המשק".
בייגה, כאמור המהנדס וראש המועצה המקומית, שהגיע אל הכלכלה מבחוץ, הבין בה והבין. כך נאבק למען הטלת מס על רווחי הון מהבורסה. “אף פעם לא הבנתי למה בכל העולם זה קיים ואצלנו לא", הוא אומר. “זה לא היה לי ברור מדוע אדם שעובד בחקלאות או כפקיד חייב לשלם מס ומי שמרוויח כסף משוק ההון פטור מתשלום מס. הדבר כמעט עלה לי בתפקיד מפני שעקב זה היו לא מעט גורמים שנלחמו בי בכל הכוח. והאמת? לא פחדתי מהם".
אם יש משהו יציב בטלטלת היחסים עם הפלסטינים מאז הסכם אוסלו, אלה הם ההסכמים הכלכליים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית כפי שסוכמו במשא ומתן של צוותים משני הצדדים, שנערך בפריז. שוחט עמד שם בראש המשלחת הישראלית. “הייתה אז תקווה גדולה באוויר", הוא אומר. “אם ב־92' ההשקעות בישראל הסתכמו ב־180 מיליון דולר, ב־96' זה קפץ לשישה מיליארד דולר".
כשר האוצר לשעבר, בייגה היה מבוקש במגזר העסקי, ועד היום הוא חבר בדירקטוריונים של כמה חברות. הוא עמד בראש ועדה שבדקה את נושא ההשכלה הגבוהה. כיום הוא חבר הקרן הלאומית למדע, גוף המחלק מלגות מחקר, ויו"ר מועצת המנהלים של “סיטיפס", הרכבת הקלה בירושלים.
בנוסף שוחט עדיין חבר מפלגת העבודה, שעבורה הצביע בבחירות האחרונות. “בבחירות הקודמות הצבעתי למרצ", הוא חושף.
התרעות פיקוד העורף