הרצוג אמר כי ברל כצנלסון הוא הרבה יותר מאחד ממייסדי תנועת העבודה. לדבריו, כצנלסון היה מהוגי הדעות המרכזיים של הציונות ושל הסוציאל-דמוקרטיה העברית בראשית ימיה, וככזה, עבורו, ברל כצנלסון הוא מצפן. אידיאולוגי. ערכי ומוסרי. מצפן מנהיגותי ולא פחות מכך, מצפן ציוני וממלכתי ש"באמצעותו ניתן להמשיך ולנסח את דרכו של הזרם הציוני, הסוציאל דמוקרטי, שמהווה גם היום את האלטרנטיבה היחידה והברורה ללאומנות הקיצונית, לכישלון החברתי העמוק של הממשלה הנוכחית, לגזענות, להסתה, לבריונות, האלימות המילולית והפירוד החברתי שהממשלה תורמת להם תרומה משמעותית".
הרצוג הבהיר כי "ללא מימוש ההזדמנות האזורית העומדת בפנינו, שבכוחה להפריד בינינו לבין הפלסטינים, נמשיך להתבוסס זה בדמו של זה ולא יהיה ביטחון לאזרחינו. ממשלה שלא תעשה הכל למימוש ההזדמנות מקדמת רק דבר אחד - מדינה עם רוב פלסטיני בין הירדן לים. מדינה שותתת דם, שתאבד את זהותה הציונית והיהודית ובה יחיו שני עמים מסוכסכים ושונאים בלפיתת מוות".
"האם זו דרכו של ברל? האם זו התגשמות הציונות", שאל הרצוג. "עלינו להגדיל את המחנה שלנו. כפי שאמר ברל "האיחוד אינו מעשה חד פעמי אלא תהליך ממושך, אולי תהליך בלתי פוסק. האיחוד טעון התחדשות והתגברות" זו המשימה הלאומית שאני רואה לפני. לחדש ולהגביר את כוחם של האיחודים שניתן לעשות על מנת לשנות את הכיוון ההרסני אליו צודעת המדינה". בסיום דבריו התחייב הרצוג להמשיך ולהיאבק יחד עם שותפים רבים בתוך מחנהו למען חזרה למקורות תנועת העבודה, כדי שתוכל לשוב ולהוביל את המדינה תחת דגלי הציונות והסוציאל דמוקרטיה.
התרעות פיקוד העורף