לדבריה, "אם החוק יתקבל, זה יסלול את הדרך להכשרת עשרות מאחזים לא חוקיים. זה רק מבהיר את הבחירה של ישראל בין בנייה של עוד התנחלויות לשלום. יש לחקיקה הזאת עוד כמה שלבים, אנחנו מקווים שהיא לא תתקבל".
"בתור היועץ המשפטי לממשלה, אני מחויב לסייע לממשלה להגשים את מדיניותה, שהיא כיום מציאת פתרונות משפטיים שימנעו פינוי של בנייה שהוקמה במעורבות של הרשויות. אבל לעולם הפתרונות המשפטיים הללו יהיו בגדרי החוק", אמר.
לדבריו, "אין לקבל פתרונות - גם לא בדרך של חקיקה - שאינם עומדים בדרישות הדין, במקרה הזה, המשפט החוקתי והמשפט הבינלאומי. גם אין לקבל חקיקה שפוגעת במעמדו של בית המשפט העליון. כאשר בית המשפט העליון פוסק ביחס למקרה קונקרטי שהמדינה נדרשת להרוס בנייה בלתי חוקית על קרקע פרטית מוסדרת, על המדינה לפעול לקיום פסק הדין ככתבו וכלשונו. כפי שאמרתי בעבר, עלינו לכבד את פסיקותיו של בית המשפט העליון. חובה זו אף מקבלת משנה תוקף גם כאשר עמדתנו שהוצגה בפני בית המשפט נדחתה".
כמו כן נכתב כי ניתן מלכתחילה "פרק זמן ארוך המתחשב בצורך לאפשר לתושבים ולמדינה להיערך כראוי לפינוי". עם זאת, צוין כי "אין לקרוא לתוכו תנאי שלפיו אם לא תימצא בגדרי הזמן שנקבע חלופת מגורים קבועה למחזיקים במסגרת הקהילה, תהא זו עילה לעכב את הפינוי". השופטים הדגישו כי פרק הזמן הארוך לפינוי לא נקבע בחלל ריק והוא משקף את ניסיון העבר, "אשר לימדנו כי המדינה אינה מזדרזת לקיים פסקי דין המורים על פינוי בנייה לא חוקית באזור יהודה ושומרון ולא אחת אף אינה עומדת במועדים שנקבעו לביצועם".
המדינה ציינה אמנם כי ועדת שרים לענייני חקיקה דנה לאחרונה בהצעת חוק ההסדרה, המבקש לאפשר את הפקעתן של הקרקעות הפרטיות עליהן הוקמו יישובים באזור יהודה ושומרון, אולם, הבהירה כי היועץ המשפטי לממשלה ציין כי יש מניעה משפטית מלקדם את הצעת החוק, ומכל מקום בקשתה להארכת מועד נסמכה כאמור על טעמים אחרים. השופטים הבהירו כי הם אינם מביעים עמדה בעניין הצעת החוק שהוזכרה והכרעתם אינה מושפעת ממנה.