לא סתם נאמרים הדברים. בחודש יולי הקרוב ייגש בן–זקן לפריימריז על הנהגת מפלגת העבודה, ויתמודד מול אראל מרגלית, אבי גבאי, עמר בר־לב, איתן כבל, אלדד יניב ואחרים. בן–זקן פחות ידוע משאר המועמדים. "אני לא נוכח בשיח הציבורי", הוא אומר, "עמלתי על זה, אני ביישן מלידה, החשיפה קצת מפחידה אותי, אני מאמין בפתגם הידוע שאומר שהיכרות מביאה לבוז. יש מי שיגידו שאני הזוי, שאני בא משום מקום, אבל אסור לשכוח שאני לא מתכוון להתמודד על ראשות הממשלה. הפריימריז במפלגת העבודה לא יקבעו מי יהיה המועמד של מפלגת העבודה לראשות הממשלה אלא רק מי יוביל את המפלגה למהפכה מבנית. ורק אחרי שתסתיים המהפכה הזאת נוכל להיות מפלגה שמתמודדת על ראשות הממשלה".
כבר שנה וחצי שבן–זקן מסתובב עם כמה מחבריו בסניפי מפלגת העבודה בכל רחבי הארץ ומנסה לשכנע אותם לשנות את שיטת הבחירות במפלגה, מפריימריז ארציים לבחירות אזוריות פתוחות, שיסייעו לאנשים מכל רחבי הארץ לנסות לכבוש מקום ריאלי ברשימת העבודה לכנסת. מדובר ברעיון שהבשיל כבר לפני כתשע שנים אצל קבוצת חברים קטנה במפלגה, בהם חיים אסא, שהיה יועצו של יצחק רבין. "בחירות אזוריות יקימו את ישראל של מטה ויאפשרו למנהיגות מקומית לפרוץ קדימה", מסביר בן–זקן.
בשנה שעברה הצטרפתי אליהם לכמה אירועים כאלה, חלקם היו רבי משתתפים, כמו ערב הומה אדם בסניף של מפלגת העבודה בירושלים. לאחרים, בתל אביב, למשל, הגיעו חברי מפלגה בודדים. בן–זקן, מצויד במפות ובנתונים מספריים, לא התייאש, נאבק בשיניים על כל חבר מפלגה, ענה בסבלנות על כל שאלה גם כשהותקף קשות. הוא משוכנע שאם המפלגה לא תפתח את שורותיה למנהיגים מקומיים, היא תיכחד בבחירות הקרובות או תצליח להגיע לכל היותר ל־10 מנדטים.
"צעירים כמעט לא בוחרים במפלגה, וציבור הבוחרים המסורתי מתכלה. בניהם ונכדיהם של מקימי המדינה מתרחקים ממפלגת העבודה. דור שלישי של קיבוצניקים שנהרו בהמוניהם בעבר לקלפיות כדי להצביע למפלגת העבודה מצביעים למפלגות אחרות רק כדי לא לבחור במפלגה משעממת ורקובה כמו העבודה. לעבודה יש תפיסה של להמשיך לנוע על אדי הדלק של דור המייסדים, להגן על מוסדותיה, לא משנה כמה הם רקובים. זאת מפלגה שמתאפיינת בריכוז של כוח. אנשים לא מוזמנים להיבחר ואלה שכן יכולים להיבחר מגיעים ממרכז הארץ".
העבודה, אומר בן־זקן, היא הפלטפורמה המתאימה, "מפני שזו מפלגה דמוקרטית, לעזאזל, לא כמו מפלגות המרכז האחרות שאינן דמוקרטיות. מפלגת העבודה דוגלת בחלוקת הארץ ובצד החברתי, ואני מאמין בזה. העבודה והליכוד הן המפלגות היחידות שמנסות להציג חזון. דווקא משבר הוא הזדמנות מצוינת ליצור מהפכה חברתית".
בדירתו המרווחת המשקיפה אל שדה פתוח וירוק בכפר סבא, בן–זקן משוכנע שהוא האדם המתאים להוביל את המהפכה. בן 48, נשוי
לעטר, בת קיבוץ בית השיטה, אב לשלוש בנות. "אני דומה ברעיונות שלי לסבא שלה, מנחם אורן, שהיה אינטלקטואל ידוע בתנועה הקיבוצית", הוא אומר.
הוריו של בן–זקן, משה ועליזה, עלו לארץ ממרוקו בתחילת שנות ה־60 עם שלושת ילדיהם הגדולים. "שבע שנים לפני כן מרוקו פתחה את השערים עם סוג של סלקציה. אבי לא הסכים לעלות עד שהסוכנות היהודית לא ניאותה לאשר את העלאתו של סבא שלי", הוא מספר. בארץ נולדו ארבעה ילדים נוספים, אבנר הוא החמישי. אביו, שהיה צורף במרוקו, עבד בבאר שבע במחצבה ואחר כך כפועל בניין, אמו ניקתה בתים.
למרות הרקע הכלכלי הקשה כל אחיו סיימו תיכון, חלקם למדו באוניברסיטה. "גרנו שני רחובות מהדירה שבה גדלה זהבה בן. מבחינתי, זאת הייתה שכונה פנטסטית, הייתה לי ילדות טובה. שכונה ד' הייתה פסטיבל רב־תרבותי עם אנשים מכל העולם: פרסים, הודים, גרוזינים, ניצולי שואה הונגרים, רוסים, הייתה שם מוזיקה מכל העולם ומאכלים שונים. זה היה מקום קשה אבל היום קשה לאנשים הרבה יותר מאשר הקושי שחוו הורי. היום הביטחון הקיומי מעורער. הורי היו מוכנים לשלם מחיר כדי לקיים את המדינה. הם היו אנשים שמחים. אנחנו, בניגוד אליהם, לא רואים את עצמנו כחלק ממשהו גדול שהולך ונבנה כאן. אולי היקפי ההון גדולים היום יותר מאשר בעבר, אבל אנחנו חיים באי־ודאות לגבי הזהות שלנו ולגבי עתיד המדינה. בשנים האחרונות המקום הזה הפך להיות ג'ונגל. אני קיבלתי מדינה הרבה יותר טובה מזו שאוריש לבנותי".
אחרי שסיים את לימודי התיכון בבאר שבע התגייס בן־זקן לסיירת גולני. "בניגוד למה שחושבים, לא מעט צעירים מהשכונה התגייסו לחילות קרביים", הוא אומר. "אצלנו זאת הייתה מסורת משפחתית, גם האחים הגדולים שלי התגייסו לגולני". הוא סיים קורס קצינים, היום הוא סרן במילואים, שירת בלבנון ובעזה והתחיל לגבש את השקפת עולמו כשהבין שלפלסטינים ולנו יש רצונות וחלומות אישיים זהים. "היה לי קשה להשלים עם המוות של חיילים ביחידה. אחרי שאמיר מי–טל נהרג בפשיטה בנועימה, הבנתי שהפעולה לא שינתה דבר ביחסים בינינו לבין הפלסטינים, אבל בינתיים איבדנו אותו. מי צריך את הפעולות המטופשות האלה?". למרות עברו הקרבי הוא אינו רוצה להתמודד במפלגה על הכרטיס הביטחוני. "אני מנהיג אזרחי. פוליטיקאי אינטלקטואל עדיף מפוליטיקאי גנרל".
ב–91' התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית היסטוריה של המזרח התיכון, הוא הקים באוניברסיטה תא סטודנטים שנקרא "צדק חברתי", הוציא לאור עיתון סטודנטים פוליטי נשכני, "הינשוף", ולאחר מכן עבד כעיתונאי ב"כל העיר", המקומון של רשת שוקן. "יום אחד נודע לי ממקורותי שמשלחת מהאוריינט האוס הפלסטיני נפגשה בהולנד עם משלחת ישראלית כדי לדון בנושאים שקשורים לירושלים. פרסמנו את זה במקומון. מתוך זה נבנה הסלוגן של הליכוד ב–96', ‘פרס יחלק את ירושלים'".
את העיתונות עזב בקלות, "בשבילי זאת הייתה אפיזודה חולפת", ונסע לארצות הברית, לאוניברסיטת קליפורניה, שם עשה את הדוקטורט בהיסטוריה של המדע. מאז כתב ארבעה ספרים, היה מרצה בהרווארד וקיבל הצעות עבודה מכמה אוניברסיטאות אמריקאיות. "אבל הבנתי שאם איענה להן לא אחזור לעולם לישראל. הבנתי שבארצות הברית אני יכול להיות היסטוריון מצוין אבל לא יותר מזה. רציתי להיות לא רק חוקר טוב אלא גם אבא טוב ובן טוב ואזרח טוב, ואת זה רק ישראל יכולה לאפשר לי".
לפני כעשר שנים חזר לארץ. הוא היה בטוח שיתקבל כאן בזרועות פתוחות אבל גילה שקשיי הקליטה היו חריפים יותר מכפי ששיער. "האקדמיה, מערכת המשפט, התקשורת והפוליטיקה השאירו במשך שנים את כולנו משתאים כשעמדנו וצפינו איך הן מעבירות את המשרות מאבות לבנים, לפיד ההנהגה עבר בכל תחום מאב לבן, מי יכול היה להיכנס לתוך השיח הזה אם לא הייתה לו ירושה משפחתית. גם היום אנשים מוכשרים בלי קשרים לא מצליחים להגיע לשום מקום. זה מה שקורה במחנה הציוני. יצחק הרצוג וציפי לבני הם בן ובת של. לא הצלחתי למצוא עבודה באקדמיה. באוניברסיטאות העדיפו לתת את הג'ובים לילדים של המרצים או לסטודנטים שלהם. לא אוהבים פה זרים ואני נתפסתי כזר".
כדי להתפרנס ניסה להקים סטארט־אפ עם חבר, מערכת קשר בין כלי רכב לאופנועים שמגיחים מאחור שתמנע תאונות דרכים, וכבר החליט לוותר על האקדמיה, אבל אז קיבל הצעה להצטרף למכללת קריית אונו, שם הקים תוכנית לימודים רב־תחומית.
"לא קל להתרכז בבוקר בנושא מחקר מתוך ידיעה שאחר הצהריים אתה צריך לטפל בילדות", הוא מספר. אחר כך ניסה למצוא את דרכו בפוליטיקה, השתתף עם חיים אסא ועופר קורנפלד בקבוצת חשיבה קטנה שעסקה, בעיקר, ברעיון של בחירות אזוריות, הצטרף לתנועת השמאל החדשה שהקימה מרצ ב–2008 ביחד עם תנועות נוספות, אבל עזב את ההתארגנות אחרי ששובץ למקום ה–12 ברשימה לכנסת. "הופתעתי שהזמינו אותי", הוא אומר, "לא הייתי חבר במרצ, הייתי אחד הסטטיסטים שם רק לא ידעתי שאני סטטיסט".
החיידק הפוליטי לא הרפה, בן־זקן מאמין שאפשר לשנות רק מתוך הפוליטיקה. "הכוח הפוליטי שיכול להצטרף למפלגת העבודה עסוק במאבקים על הטבעונות, על זכויות בעלי חיים, על מגדר ונושאים מהסוג הזה. הרבה אנשים חכמים אומרים שזה לא ברמה שלהם להיכנס לפוליטיקה, והתוצאה היא שהם נענשים בזה שטיפשים מושלים בהם. לא אחת אני רואה איך הורים בוחרים בקפידה חוגים לילדים שלהם כדי להבטיח עתיד טוב לילדים, אבל לא מוכנים להיכנס לפוליטיקה, פעילות שתבטיח עתיד הרבה יותר טוב לילדיהם".
לפני שמונה שנים הצטרף למפלגת העבודה ומאז הוא מנסה לקדם את הרעיון של בחירות אזוריות פתוחות שיעניקו הזדמנות שווה לכל אדם מוכשר. לקראת הפריימריז, הוא אומר, הוא יפעל ברשתות החברתיות. "התמודדות בשיטה הישנה עם פעילים ומתפקדים עולה הון תועפות. אין לי משאבים לזה". הוא כבר זכה להישג כשהמוסד לבירור עתירות במפלגת העבודה הורה על כינוס ועידת המפלגה עד לסוף חודש מרץ כדי להצביע על ההצעה של בן–זקן וחבריו.
"אחרי עבודה של שנה וחצי מכנסים את הוועידה בניגוד לרצונה של ההנהגה כדי לדון בנושא", הוא אומר, "זו תהיה טלטלה גדולה בוועידה. אלדד יניב מדבר על פריימריז פתוחים, אבל אם לא יהיו בחירות אזוריות, פריימריז בשיטה הישנה, היחסית, ירכזו את כל המועמדים בתל אביב. רק פריימריז אזוריים יכולים להגיע לקהלים חדשים".
המטרה, הוא אומר, היא לנצח את הליכוד בעשר הערים הגדולות. "ככה ניקח את הבחירות. היום הליכוד מובילה בערים הגדולות במרכז הארץ. בפתח תקווה, באשדוד, בחולון, בראשון לציון, בחירות אזוריות ישנו את התמונה הפוליטית לחלוטין. ניקח לדוגמה את המועצה האזורית בני שמעון, עם 7,000 בוחרים, אם נאחד אותה עם רהט ולהבים נקבל מחוז בחירה שבוחריו אינם מתעניינים בשאלות לאומיות אלא בעניינים מקומיים שחוצים את גבולות הלאום. היום בלהבים מצביעים לישראל ביתנו נגד רהט, וברהט מצביעים נגד היהודים. מחוז בחירה אחד יאחד אותם סביב הנושאים החשובים להם. הם לא ירצו לפגוע אלה באלה אלא יחשבו איך שמים לחם על השולחן ואיך מקימים אזורי תעסוקה משותפים ותחבורה נוחה לכולם. נושאים אזרחיים יקדימו את הלאומנות הקיצונית. השיטה היחסית מלהיטה יצרים, מרחיבה את השסעים ויוצרת שבטים".
התרעות פיקוד העורף