שי, שישב באותה עת בבית קפה בתל אביב עם יו"ר הסיעה חבר הכנסת יואל חסון, קיבל עשרות הודעות מודאגות בהן של שרת המשפטים איילת שקד, השרה גילה גמליאל, מכרים חברים וגם הדוברת שלו, שהתקשרה מבוהלת לדעת אם יש דברים בגו. בתגובה שי שלח לדואגים את תמונתו יחד עם חסון.
הוא הביע תקווה שהודעה המוקדמת על מותו תהיה סגולה לאריכות ימים והדגיש: "כל מי שרוצה שיבוא לראות אותי במירוץ הלילה של תל אביב השבוע בו ארוץ 10 קילומטר". בעקבות הפרסום, צייץ שי בטוויטר: "תודה לכל הדואגים, אני בסדר". שי גם מיהר לספר לאשתו רבקה על הבשורה שהופצה ברשתות ולחסוך ממנה דאגה מיותרת.
אין זו הפעם הראשונה ששמועה על מותו של חבר כנסת פורצת במשכן. בשנת 1999, ההודעה המזויפת על מותו של חבר הכנסת אמנון רובינשטיין ממפלגת מרצ הביאה להודעה מביכה במליאה על מותו. המקרה אירע בעקבות טלפון שהתקבל במזכירות הכנסת, בה התחזה אדם בשם זלמן וִינְדֶר (שושי) לרופא ומסר הודעה כוזבת על מות חבר הכנסת, שהיה מאושפז באותה עת.
ההודעה התקבלה כמהימנה, והובילה להודעה פומבית על פטירתו של רובינשטיין, דקת דומיה והספד מרגש עליו מפי יו"ר הכנסת אברהם בורג. רק כעבור זמן מה התברר כי ההודעה הייתה כוזבת. המניע לביצוע המעשה היה רצונו לעורר תשומת לב ציבורית למצבו הנפשי הקשה. כתב האישום שהוגש נגדו בגין המעשה בוטל על ידי בית המשפט בהסתמך על חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי, שקבע כי וינדר היה חולה בנפשו בעת ביצוע העבירה ואינו כשיר לעמוד לדין.
התרעות פיקוד העורף