ממרחק השנים זה אולי נראה תמוה, אבל בזמנים שבהם הנאום הזה נישא, קל יותר אולי להבין את מי שחשבו כך. אחרי הכל, הנאום נישא רק ארבע שנים אחרי הטראומה של מלחמת יום הכיפורים בהובלת מצרים ואותו סאדאת, ומדינת ישראל, שהייתה עדיין בשנות ה־20 לחייה, עוד ליקקה את הפצעים. הייתה גם מלחמת ששת הימים שהתרגשה על המדינה מכל החזיתות, פחות מעשור קודם לנאום ההוא. ואם לא די בשני אלה - אל מול סאדאת ממצרים עמד לא אחר מאשר ראש אצ"ל לשעבר, איש ימין עם עמדות ברזל ידועות ותודעה יהודית מפותחת, שהיה ההפך הגמור מדוד בן גוריון – ראש הממשלה דאז מנחם בגין - לא בדיוק הצטרפות התנאים המתבקשת להכרזה על סיבוב פרסה מיד מאוגרפת ליד מושטת לשלום.