"אני שמח מאוד שיש מחאה של חמלה על חלשים, אבל להבדיל מהאנשים האלה, אני מרחם קודם כל על האחים שלי. התוכנית נמשכת בכל מחיר. עם כל הכבוד, אנחנו לא נצא ממשהו כל כך ארוך שאנחנו עובדים עליו. חלק מהפוליטיקאים שרצו לקחת קרדיט בהתחלה, פתאום נאלמים דום. אנחנו לא יוצאים במסע קמפיין נגדי, אני אדאג לשקם את דרום תל אביב ולהחזיר אותה לתושבים שלה, אי אפשר ככה".
"כשסיירתי שם באופן רשמי ולא רשמי, וראיתי מה שקורה שם, הזדעזעתי. תאמינו לי, זאת מדינה אחרת לגמרי. הכל השתנה מקצה לקצה. המבוגרים מפחדים ללכת ברחובות, גם נשים. זה הכי קל להתבטא ולדבר גבוהה גבוהה, אבל תרד לשם, שלא יזהו אותך, ותראה אם אתה מאויים או לא.
"באתי למשרד הפנים והיתה לי את הבעיה הזאת על השולחן. אם הייתי רואה אותם מפוזרים בכל הארץ, בכפר שמריהו, ברמת השרון, והייתי רואה שאנשים מטפלים בהם, יכול להיות שהיינו מתייחסים לזה אחרת. אבל אני רואה אותם במקומות אחרים. לא תשמע ממני מילה אחת על רמת הפשיעה, אבל הם השתלטו על שכונות שלמות. אין להם חיים לאנשים שגרים שם".
"יש 25 אלף תאילנדים שעובדים כאן. עם היתרי עבודה. אין תאילנדי שהגיע לכאן ולא חזר אחרי האשרה שלו. הלוואי ולא היינו צריכים את האנשים האלה, אבל מה לעשות, יש כאן אנשים קשישים שצריכים עזרה".
"אשרינו ששלמה מור יוסף (מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה-מ"א) ואני באותו ראש. אני מיניתי אותו לתפקיד, הוא מוביל את התוכנית, הוא מופקד עליה, ועל יד ההגה לא עומדים אנשים מתלהמים, אלא עושים את זה בשכל וחמלה, ובנחישות. הלוואי ובנו היו מטפלים כמו שאנחנו מטפלים. כל שנה נולדים כאן 1000 ילדים, אנחנו מממנים את זה, אנחנו דואגים להם, אנחנו שולחים אותם למקומות אחרים עם מענק גדול. אוי ואבוי אם עושים השוואה בין מה שאנחנו עברנו ומה שהם עברו.