"ידעתי דבר אחד, היה לי ברור, אני אדם מנוסה ולא נולדתי אז ב-2008, היה ברור לי שאם אני אסחוב את העניין הזה, לא הייתה לי שום בעיה להישאר. ברק לא היה פונקציה מבחינת היכולת להפיל אותי, זכיתי לתמיכה מוחלטת בקדימה, אם הייתי צריך להתמודד בפריימריז הייתי מתמודד ומנצח. אבל בסוף, בתהליך בלתי נמנע במצב כזה, אתה נגרר למקומות שביבי הגיע אליהם. גם ביבי מלכתחילה, כשהתחיל להיאבק, לא חשב שיגיע לתהומות שאליהם הגיע ואליהם הוא מושך את מדינת ישראל ואת המערכות שלה. זה טבעו של תהליך כזה, כשאתה מתחיל להיאבק אתה נגרר לעימות פומבי, כשאתה נגרר לעימות פומבי אתה נגרר מול היועמ"ש לממשלה ואז החוקרים, השופטים ובסוף אתה נמצא במקומות שאני הערכתי שזה בלתי נמנע להגיע אליהם, והחלטתי עם עצמי, ובהתייעצות עם בני משפחתי וילדיי. אני זוכר אירוע אחד שהיה ביום שישי בערב מאוחר שישבנו בחדר העבודה, ילדיי וחתניי ועליזה ודיברנו על זה בכאב גדול וצער גדול".
"פעם שניה יותר מרחיקת לכת, כבר לא הייתי ראש ממשלה, כשהציעו ליהודה להיות יועמ"ש למשלה, הוא אמר 'אני חייב רגע לבדוק משהו' ולא נתן תשובה מיידית. הוא בא אליי ואמר 'תקשיב, מציעים לי להיות היועמ"ש לממשלה, אם אתה משחרר אותי אני אהיה. אם אתה לא משחרר אותי אני לא אהיה'. מה הייתה הבעיה שלי? היות והיה ברור שפרקליט המדינה במאבק אדיר נגדי, יועמ"ש לממשלה כמקור שאני יכול לפנות אליו כדי לבקש דיון נוסף, אם הוא יועמ"ש לממשלה אין לי יועמ"ש לממשלה. ואז הוא אמר 'אם אני אהיה היועמ"ש תדע לך שלא אוכל לעסוק בשום עניין שנוגע לך'. אמרתי לו 'יהודה, האינטרס של המדינה קודם לאינטרס שלי. לך תהיה יועמ"ש לממשלה'. כך נוהג אדם שהוא אגב לא נזקק לכוח השלטון ולא נזקק למניפולציות קונספירטיביות עם הסתה, השפלה ופגיעה במוסדות השלטון כדי להיאבק למען חפותו".