"אליקים ואני ביקשנו משר התקשורת, יועז הנדל, לכנס פורום אזרחי בחסות הלשכה שלו, עד שיקום הפורום הממשלתי שהתחייבו אליו בקואליציה", מספר לאו, תושב ירושלים, העומד בראש מיזם 929 - תנ"ך ביחד - ללימוד פרק יומי בתנ"ך.
"בחרנו לצאת למסע לעמק השווה. המטרה היא לייצר מפגשים שבהם אנחנו רואים ושומעים אנשים מהמקומות שלהם. זה לא ניסיון לאיחוי, אין לנו שום יומרות לעשות פיוס לאומי או כל מיני מילים גבוהות כאלה. הכוונה שלנו היא להכיר בחלומות ובכאבים של האנשים השונים ששותפים לאותה חברה".
המועד של תחילת המפגשים לא היה מקרי. "התחלנו לפני כשבועיים, בראש חודש אלול", מספר לאו. "הימים האלה הם ימים של סליחות. רצינו לנצל את המומנטום הזה של האקלים המיוחד של לוח השנה ולהביא את עצמנו בתור פעימה ראשונה לפורום הזה. לא כל כך לדבר, כמו לראות ולשמוע".
כרגע, מבהיר לאו, בגלל מגבלות הקורונה, הפורום כולל כ־30 איש, בהם פרופ' פניה עוז־זלצברגר, השר לשעבר שי פירון, עו"ד אורי בנקי, אביה של שירה בנקי שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים ב־2015, ח"כ לשעבר אורית סטרוק, אמילי עמרוסי, פרופ' יפעת ביטון ועוד. "חבר מביא חבר משמאל ומימין", אומר לאו, "אם זו פניה עוז־זלצברגר שדי מובהקת בצד שמאל, או אורית סטרוק שנמצאת בצד ימין. אם זה אורי בנקי או שרה רוזנפלד (אמם של מלאכי ויצחקי ז"ל – א"ש) שאיבדה שני בנים בצבא".
בעת הביקור בנצרת, הפורום התארח אצלו בבית. "פורום העמק השווה הוא חשוב כי הוא מורכב מפסיפס של כל חלקי החברה הישראלית", הוא אומר. "סוף־סוף יש פורום שמאפשר לדתיים וחילונים, יהודים וערבים, ימנים ושמאלנים, להיפגש ולדון על כל המורכבויות שיש במדינה שלנו, ובעיקר להקשיב. הגענו למצב שאנחנו כבר לא שומעים אחד את השני".
יש פערים ביני ובין אורית סטרוק, אבל אתה לא מגשר על פערים עם מישהו שאין לך פער איתו, אלא עם מישהו שיש לך פער איתו. כבר בתחילת דרכו הפורום הזה מנסה לעשות זאת על ידי מפגשים, קירוב לבבות, דיבור.
אני לא תמים, אני לא אומר שהמפגשים האלה הולכים לפתור את הבעיה, את הסכסוך. אבל יש פתגם שאומר שכל קו ארוך מתחיל בנקודה אחת. אנחנו כרגע מניחים את הנקודה הזאת, מתחילים לצייר את הקו הארוך הזה, ורוצים שכולם יצטרפו אלינו. בזכות המפגש של הפורום הזה בחברון, הייתי הערבי הראשון מאז 1968 שנכנס למערת המכפלה בצד היהודי שלה בימים בשנה שבהם אסור לערבים להיכנס לצד היהודי. זו סמנטיקה קטנה, אבל הצלחנו לשבור פה משהו שכביכול חשבו שהוא טאבו".
"בתשעה באב האחרון צמתי בפעם הראשונה בחיים, כי ראיתי מה קורה מסביבי ופשוט הבנתי שכל אחד בד' אמותיו חייב לעשות משהו שלא עשינו קודם", אומרת נחמיאס־ורבין, המכהנת כיום כסגנית נשיא התאחדות התעשיינים.
"גם כשהייתי בכנסת עסקתי המון בנושאי הידברות, הלכתי בעיקר למקומות שאין בהם הסכמה. ביום השנה ליצחק רבין נסעתי למשל לאולפנה בעפרה, נסעתי לשומרון ולבנימין. אם אדבר רק עם מי שאני מסכימה איתו - לא נצליח לעשות שום דבר.
הייתה לי תחושה שלנוכח כל מה שקורה, אני חייבת לעשות מהלך. אני מסוגלת להתעורר מהדברים האלה באמצע הלילה, להתעורר בחרדה מהשסע, בחשש שאוטוטו יקרה אסון נוראי, למשל פגיעה בפוליטיקאי או רצח של מפגין. זה משהו שלא נוכל להתאושש ממנו".
כדי לעשות זאת, אני חייבת להיות קשובה לסיפור של מי שלא גדל בתל אביב, איפה שאני גדלתי, וכמו שאני גדלתי. כשנסענו לבני ברק, למשל, שכולם יודעים שהיא עיר אדומה, גילינו שם רצון מטורף לשיח. באנו כקבוצה ואמרנו: אנחנו רוצים להבין מה כואב לכם.
פניה עוז, למשל, אמרה לראש העיר: תסביר לי איך אני יכולה להתמודד עם האמירה של הרב קנייבסקי לחדול מבדיקות קורונה לבני ישיבות. לרב שי פירון היה רעיון להביא את כרמל שאמה הכהן, ראש עיריית רמת גן, יחד עם ראש עיריית בני ברק, אבל בגלל קוצר הזמן לא הצלחנו לעשות זאת. זה הרצון שלנו לחבר".
נחמיאס־ורבין מספרת גם על הדילמה לגבי המקומות שאליהם הפורום יגיע. "הייתה לנו, למשל, דילמה גדולה אם ללכת לנחל האסי, שהוא תמצית המאבק בין ישראל הראשונה וישראל השנייה. התלבטנו מאוד והחלטנו לא ללכת לשם בינתיים. אולי בעתיד נלך", היא אומרת.
"בעוטף עזה אנו הולכים לעשות דיון על ישראל הראשונה וישראל השנייה. מזהים אותי עם ישראל הראשונה, נכון? זה לא אומר שאני לא יכולה להקשיב או לכאוב או לחבק את מי שמרגיש שמשהו נלקח ממנו".
זה מה שאני יכולה ובחרתי לעשות. הייתי בשניים מהמפגשים: במערת המכפלה ובבני ברק. כבר במפגש הראשון של הגרעין המייסד של הפורום, שהתקיים בזום, הופתעתי בעיקר מאורית סטרוק, שמאוד ריגשה אותי.
הייתה לי סטיגמה בראש לגביה, שהיא מאוד לא פתוחה לצד השני, והיא דווקא דיברה בפתיחות וברגש ורצתה לא רק להשמיע, אלא גם לשמוע. הפגישה הראשונה שלנו במערת המכפלה הייתה גם הפעם הראשונה שלי במקום הזה".
עכשיו, כשאני רואה אותה כבן אדם ולא כנקודה במפה, קשה לי להגיד את זה, אבל אני עדיין בדעה שתמורת הסכם שלום צריך לפנות את חברון, אבל לא תוך התעלמות מהתושבים.
המטרה שלנו היא לא לחשוב את אותם הדברים, אלא שנהיה מסוגלים להקשיב ולהבין, להמשיך להתווכח, אבל בלי למחוק את הקיום והלגיטימיות של מי שלא חושב כמונו".
התרעות פיקוד העורף