“נתניהו ייזכר כאדם מוכשר וממוקד מטרה שהצליח להישאר בשלטון זמן רב כל כך במשטר דמוקרטי, וזה הישג”, טוען ד”ר עמנואל נבון, מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב. “הוא נפל בסוף בעיקר בגלל היהירות שלו והפגיעה בשותפיו, שהובילה לאיחוד חזיתי של גורמים בימין נגדו”.
"בתחום הכלכלי המורשת שלו מעורבת. מצד אחד הוא גילה אומץ כשר אוצר בין 2003 ל־2005, אך זה התפוגג כשחזר כראש ממשלה ב־2009. הוא דיבר בלהט על שוק חופשי וצמצום רגולציה ופירוק מונופולים, אבל לצערי עשה מעט מאוד בתחום זה, ומכאן גם נובע יוקר המחיה והשוק הריכוזי”.
מעריצים לצד שונאים
“כמה קווים מרכזיים אפיינו את תקופת נתניהו לאורך השנים, שהתחדדו ככל שהוא חש בטוח במעמדו כראש ממשלה”, מסביר מיכאל הררי, מרצה בחוג למדע המדינה במכללת עמק יזרעאל, לשעבר שגריר ישראל בקפריסין. “נתניהו הצטייר כמדינאי בעל שיעור קומה בזירה הבינלאומית וכמדינאי זהיר, שלא הסתבך יותר מדי בהרפתקאות צבאיות באזור רווי משברים כמזרח התיכון. גם מיתוגה של ישראל כסטארט־אפ ניישן נזקף במידה רבה לזכותו”.
"הנקודה השנייה היא הפספוס של ההזדמנות ההיסטורית למקם את ישראל במקום משופר לאין ערוך בסכסוך הישראלי־פלסטיני. אירועי ‘האביב הערבי’, הקרבה האסטרטגית לוושינגטון, חולשתו של השחקן הפלסטיני, וכאמור מעמדו של נתניהו כמדינאי משכמו ומעלה - לא תורגמו להבנות ואולי אף להסכמים במישור הפלסטיני־ישראלי. מעולם לא שררה הבנה נוחה יותר לישראל ביחס לסוגיות הקבע מאשר בשנים האחרונות”.
לדעתו של ד”ר מיכאל מירו, מרצה במכללת עמק יזרעאל ומחבר הספר “החברה האזרחית – בית ספר לפוליטיקה”, שאף ראיין את נתניהו בספרו, מדובר ברב־אומן פוליטי. “נתניהו הוא להטוטן פוליטי שצריך דלק של מאבק כדי להתקדם”, אומר ד”ר מירו. “לצדו תמיד יהיו קבוצת מעריצים לצד קבוצת שונאים. הוא מביא 30 מנדטים בגלל שיסוי ומאבק. וזה מה שהוא משאיר אחריו - את השיסוי החברתי ככלי מרכזי. זו שיטת העבודה והניהול הלעומתית. כשאמר ’הערבים נוהרים באוטובוסים’, או כשאמר לרב כדורי ’השמאל שכח מה זה להיות יהודי’, זה כלי ליצירת התנגדות".
"הוא ייזכר כפוליטיקאי ששולט במנגנונים ומסוגל לעשות חיבורים בין רעיונות כדי לקדם את האינטרסים שלו. הוא רב־אומן פוליטי ביכולות שלו לשרוד למרות שהוא מפר הבטחות. במדינה מורכבת כל כך כמו ישראל, היכולות שלו פנומנליות. גם בעולם מתעניינים בו בגלל כושר הניווט שלו בתוך המערכת הפוליטית”.
שמרנות ופופוליזם
“סגנון השלטון שלו היה אוטוריטרי, הערצת מנהיג יחיד”, מסבירה ד”ר גייל טלשיר, מחברת הספר “משילות או דמוקרטיה?” ומרצה בכירה בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית. “הוא מיצב עצמו כמנהיג העם היהודי והמציל שלו. הפופוליזם שלו שם אותו כמנהיג שפירק את כל מנגנוני התיווך בין המנהיג לעם. נתניהו פירק את מנגנוני האיזונים והבלמים והשאיר עצמו כמנהיג יחיד. במקביל, יצר תפיסה שלפיה ‘העם בחר אותי וכל מי שנגדי הוא נגד העם’. השינויים שעשה לא נעלמים ביום שאחריו”.
"בתוך מהלכי ההפרטה שיזם, הוא הפך את בעלי ההון לשליטים בפירמידה, והקשר בין ההון לשלטון בלבל בין האינטרסים הפרטיים ללאומיים. הוא נשבה בקסם של בעלי ההון, וזה גם מה שהפיל אותו. הרי כל התיקים שלו עוסקים בקשר בינו לבין בעלי ההון. בעוד 20 שנה הוא ייזכר כחלק מהמנהיגים שצמחו מתוך דמוקרטיה, אך שאפו לשלטון מלוכני יחידני. הוא ייזכר כמנהיג שראה את עצמו כנציג העם היהודי עלי אדמות”.
“נתניהו מותיר אחריו טביעת רגל גסה: שמרנות מצד אחד ופופוליזם מצד שני”, מסכם פרופ’ ארז צפדיה, מרצה למנהל ומדיניות ציבורית במכללה האקדמית ספיר. “הוא אוחז בשני הקצוות הללו בעת ובעונה אחת. הוא ניאו־שמרן במובן שהוא מאמין בעליונות יהודית, ומצד שני חסיד גדול של תפיסות קפיטליסטיות ניאו־ליברליות".
"והפן האחר זו המנהיגות הפופוליסטית: לדעת לרתום את החשיבה הניאו־שמרנית וגם להציג אותה במובן ש’אני יודע מה הכי טוב בשביל העם הזה’. הוא פוליטיקאי מוכשר בזכות העובדה שידע ללכת בעת ובעונה אחת על שני הקצוות. אנחנו והם, אליטות שמבקשות את רעתו לכאורה לעומת מגיני העם. הוא מנהיג מתמרן, שמדבר לבייס שלו ומצליח למצב עצמו כמושיע”.
התרעות פיקוד העורף