פריג' הוא אחד השרים הרהוטים במליאה, ויחד עם זאת - מהשקטים שבהם. כשהאווירה מתחממת, פריג' מעדיף להקליל ולשבור את המתח. יש לו חוש הומור ותפיסה חברתית מכילה, ונדמה שהשפעת מקצוע האם שלו כרואה חשבון על המרחב הפוליטי (“לא זנחתי את התחום וגם השנה חידשתי את הרישיון") יצרה אצלו שילוב של פילוסופיה פרגמטית. בקדנציה הקודמת נחשב לחבר כנסת פעיל בייצוג ערביי ישראל ונשא את דגל המאבק באלימות בחברה הערבית. אבל מאז שנכנס ללשכת המשרד לפיתוח אזורי, נדמה שהעדיף להתמקד בחצר במקום בבית ולהחליף את הטיפול בערביי ישראל לטובת הערבים שמעבר לגבול. “השינוי הוא מכוח התפקיד, אבל אני לא מזניח את הבעיות הפנימיות, כי הבית בוער", הוא אומר. “כדי שנצליח בחוץ צריך להוכיח שגם בתוך מדינת ישראל יהודים וערבים יכולים לחיות ביחד".
את פעילותו הפוליטית התחיל פריג' באוניברסיטה העברית כפעיל בתא הסטודנטים המזוהה עם בל"ד. עם השנים נפתח לפרדיגמות חדשות. “ככל שאתה מתבגר, אתה מסתכל על הדברים בעין אחרת ומזוויות אחרות", הוא אומר בגילוי לב.
הרחוב מחבק את פריג', אף שעל פי עדותו, “יש לי אופי ואני אומר את מה שאני חושב גם אם זה לא לרוחו של הציבור שלי". אולי החיבה שרוחשים לו נעוצה בעובדה שבעצמו צמח מהרחובות בכפר קאסם בצל הטבח שבו נהרגו גם בני משפחתו ושצרב בחברה הערבית טראומה לאומית עמוקה. משפחתו הגדולה נטועה באותו האזור: “אנחנו שישה בנים ושש בנות במשפחה, ובזכות אבא שהיה כריזמטי מאוד ואמא שהייתה אחראית על דוכן הפלאפל בבית הספר, כולנו הצלחנו בחיים. כולנו בוגרי אוניברסיטאות, דוקטורים, עורכי דין. גם הנכדים אקדמאים. כולם. יש לנו 11 רופאים במשפחה".
“כפר קאסם הוא בלב מדינת ישראל וכבר עכשיו בדרך להפוך לתל אביב של החברה הערבית. המיקום הגיאוגרפי, עם שלושה אזורי תעשייה משגשגים ורמת חיים מהגבוהות במגזר, הוא הברכה. אבל המיקום שלה הביא לקללת הטבח ב־56', כשכתוצאה מהמיקום ומהקרבה לתל אביב הייתה תוכנית חפרפרת לעידוד הגירת ערביי המרכז והיה רצון לגרום לבהלה אצל הערבים בכפר קאסם כדי שיעזבו את המשולש. 5% מהיישוב נרצחו בטבח הנורא ההוא, ו־20 שנה מאז היישוב חי בטראומה. לא היה אף אחד מאיתנו שיצא ללמוד בחוץ. ההורים שמרו את הילדים קרוב אליהם מרוב פחד. ככה עד 76'. רק אז התחילו לצאת ללמוד באוניברסיטאות ולהשתלב גם מחוץ לגבולות הכפר. ובכל הזמן הזה המדינה ניסתה להעלים את הטבח מספרי ההיסטוריה והאזרחות. הגיע הזמן שהמדינה לא תפחד לדבר על העבר שלה, וכמו שהילד היהודי לומד על אלטלנה ועל הסכם השילומים ועל הפנתרים השחורים הוא ילמד גם על הטבח בכפר קאסם. עם חזק לא צריך לפחד להסתכל על עצמו במראה. עם חזק ובטוח בעצמו יכול להתמודד עם עברו, גם אם יש בעבר הזה פרקים חשוכים".
התרעות פיקוד העורף