אלא שהברכה של שרנסקי, אסיר ציון מפורסם, יליד דונייצק שבאוקראינה, עסקה פחות בחתונה ויותר בפלישה הרוסית. "כשאני גדלתי באוקראינה, היו בה המון אומות ולאומים", אמר לנאספים. "בתעודות הזהות שלהם היה כתוב ‘רוסי', ‘אוקראיני', ‘גרוזיני' או ‘קוזאקי', וזה לא היה כל כך חשוב כי לא היה הבדל גדול ביניהם, אבל אם היה כתוב ‘יהודי' בתעודת הזהות, זה הרגיש כאילו יש לך איזו מחלה. לא ידענו כלום על יהדות, לא היה שום דבר משמעותי בזהות היהודית שלנו חוץ מאנטישמיות ושנאה כלפינו, ולכן בעוד שהאחרים לא השתדלו להחליף בתעודת הזהות את המילה ‘רוסי' במילה ‘אוקראיני', למשל, כדי להתקבל לאוניברסיטה, אם יהודי היה מצליח לשנות את הלאום שלו ללאום אחר, הסיכוי שלו להתקבל היה הרבה יותר גבוה.
"אבל היום העולם התהפך. בשבוע הראשון למלחמה, כשאלפי אנשים עומדים בגבולות אוקראינה יומם ולילה ומנסים להימלט מהטרגדיה, המילה ‘יהודי' יכולה לעזור להם לצאת משם. אם אתה יהודי, יש בחוץ יהודים שדואגים לך, יש מישהו בצד השני של הגבול שמחפש אותך, ויש לך סיכוי גדול לברוח ולהינצל. כשהייתי ילד, ‘יהודי' הייתה מילה יוצאת דופן לרעה, אף אחד לא קינא בנו, והיום בגבול אוקראינה ‘יהודי' היא מילה יוצאת דופן לטובה, היא מתארת אנשים שיש להם לאן ללכת ועם שלם, שהוא המשפחה שלהם, מחכה להם בחוץ".
הברכה של שרנסקי עלתה לרשתות החברתיות ובתוך שעות הפכה ויראלית. גם בחלוף הזמן שעבר מאז פרצה המלחמה, שרנסקי עדיין חי את הדברים שאמר בתחילתה. "נולדתי ליד מריופול, שבימים האחרונים נהרסה לגמרי", הוא אומר בכאב. "כשהיינו ילדים, יצאנו אל העיר הזאת למחנות קיט, וכשגדלתי, היו במריופול יותר ממאה לאומים, בתוכם קוזקים, ארמנים, טטארים ואוקראינים. היום רלוונטי רק הלאום היהודי, כי שליחי הסוכנות מאתרים יהודים במריופול ובאוקראינה כולה ומחלצים אותם משם. הם משרטטים להם את הדרך כמו ג'י־פי־אס אנושי, אומרים להם מתי לברוח ולאן להגיע, איפה תחכה להם הסעה, ומי יסיע אותם אל הגבול. מעבר לגבול מחכים להם יהודים ודואגים להם לאוכל, תרופות ומטוס לארץ ישראל. ולא מדובר במקרים בודדים אלא במאות יהודים ביום".
בגיל 5 גילה אנטולי שרנסקי את החיים כאזרח סובייטי. סטאלין מת, היהודים נשמו לרווחה, ואבא של שרנסקי הסביר לו שנס קרה להם ביום הזה, ושצריך להנציח אותו לדורות. "אבל אבא גם אמר לי, אל תגיד לאף אחד שאתה שמח, להפך, תלך לגן הילדים ותעשה מה שכולם עושים", מספר שרנסקי היום. "הלכתי לגן, בכיתי עם כל הילדים על מותו של סטאלין, ושאלתי את עצמי כמה מהם בוכים באמת וכמה בוכים בגלל שאבא שלהם אמר להם לעשות את זה. זו הייתה התגלמות החיים הסובייטיים. הכל שקר, אתה יודע שזה שקר אבל משחק לפי הכללים בלי שום חופש וזהות אישית, כי מי שלא מכיר את החופש להגיד מה שהוא חושב, בכלל לא יודע מה הוא מפסיד. אם בגיל צעיר היו אומרים לי שיום יבוא ואגלה את הזהות היהודית שלי ואבקש לעלות לישראל, והבקשה הזאת תהרוס לי את הקריירה ותשלח אותי לשנים רבות לכלא ואולי גם תסכן את חיי, בוודאי שלא הייתי נלחם על החופש ועל הזהות שלי, אבל אחרי שגיליתי כמה טוב להגיד בדיוק מה שאני חושב, אז אפילו בבית הסוהר בחרתי להיות אדם חופשי. וזה בדיוק מה שקורה היום באוקראינה".
שרנסקי נחשב ברוסיה לאחד המוחות המבריקים במדעים המדויקים. הוא גילה כישרון יוצא דופן בשחמט ובמתמטיקה שימושית ועבד עם הפיזיקאי הנודע אנדרי סחרוב. כציוני נלהב עודד יהודים לעלות למדינת ישראל, דבר שלא סייע לו להגר בעצמו. בקשתו לקבל ויזת יציאה לישראל נדחתה מסיבות שהוגדרו "ביטחוניות", ואשתו אביטל עלתה לישראל לבדה מיד אחרי נישואיהם, בתקווה שבעלה יקבל אישור לעלות אחריה בהמשך. שרנסקי שנותר לבדו, הצטרף לארגון זכויות האדם "קבוצת הלסינקי" והפך לדובר העיקרי של אסירי ציון ומסורבי עלייה יהודים. ב־1977 הוגש נגדו כתב אישום בחשד שהעביר למערב רשימת שמות של מסורבי עלייה, שחלקם סורבו בשל הטענה שהם מחזיקים בסודות מדינה. בית המשפט הרשיע אותו בבגידה וריגול, הסתה ותעמולה אנטי־סובייטית וגזר עליו 13 שנות מאסר. בפועל ריצה שרנסקי תשע שנות מאסר ומתוכן 16 חודשים בכלא לֶפורטובו. בספרו האוטוביוגרפי "לא אירא רע" כתב שהצליח לשרוד את מחנות המעצר כיוון שבזכות דבקותו בזהותו היהודית ותשוקתו לעלות לישראל נשאר חופשי בנפשו.
במהלך השנים שבהן היה כלוא, הפך שרנסקי לסמל המאבק על זכויות האדם ועל היהדות בברית המועצות. ב־1986 שוחרר לבסוף, בזכות מאבקה העיקש של אשתו אביטל ולחץ דיפלומטי כבד של המערב. בני הזוג שרנסקי קיבלו את מדליית הזהב של הקונגרס האמריקאי, העיטור השני בחשיבותו בארצות הברית כהוקרה על מאבקם למען זכויות האדם. בהמשך קיבל שרנסקי גם את מדליית החירות הנשיאותית של ארצות הברית מידי ג'ורג' בוש והפך לישראלי הראשון ולאדם הלא־אמריקאי הרביעי (אחרי נלסון מנדלה, האפיפיור יוחנן פאולוס השני והאם תרזה) שקיבל את שני העיטורים האמריקאיים החשובים ביותר, של הנשיא ושל הקונגרס.
שרנסקי כיהן כשר וכחבר כנסת בממשלות ישראל וכיו"ר הסוכנות היהודית. תפיסתו המדינית היא שלעולם לא יהיה שלום אמיתי עם מדינות ערב כל עוד הן דיקטטורות, ושניתן יהיה לעשות איתן שלום רק על בסיס של כוח. כשנשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון שאל אותו מדוע היה השר היחיד שהתנגד להסכמים בקמפ דיוויד, שרנסקי השיב לו: "אני רוסי. הגעתי מאחת המדינות הגדולות בעולם לאחת מהקטנות ביותר. אתה רוצה שאני אחלק אותה לשתיים? לא, תודה".
שרנסקי מרבה לפעול למען זכויות הפרט והחברה. על הקשר בין החופש האישי והלאומי דיבר לאחרונה בפרק מיוחד שצולם איתו לרגל יום העצמאות במסגרת המיזם "רגע של חוכמה", פלטפורמת הווידיאו היהודית הגדולה בעולם שמוביל הרב חוני יקונט, מנכ"ל עמותת "כוכבי אור מאירים לישראל", העוסקת בסיוע לנזקקים, לאמהות חד־הוריות ולילדים ממשפחות הרוסות.
על נאומו של זלנסקי מול השרים וחברי הכנסת, אומר שרנסקי: "זלנסקי עשה טעות חמורה כשהוא דיבר על השואה. ברגע שהוא אמר שבדיוק כמו שאוקראינים הצילו יהודים, גם אנחנו צריכים להציל אותם היום, הוא יצר השוואה לא מוצלחת, בלשון המעטה. הוא יודע טוב מאוד שאולי היו 2,700 חסידי אומות עולם שסיכנו את עצמם ואת חיי משפחותיהם כדי לסייע ליהודים, אבל לעומתם היו עשרות אלפים, אם לא מאות אלפים, ששיתפו פעולה עם הגרמנים והיו יותר גרועים מהנאצים. אבל כשזלנסקי מדבר על הפשעים שרוסיה מבצעת כנגד העם האוקראיני, אני באלף אחוז איתו. והלקח היהודי מהסיפור הזה הוא שאולי פוטין לא ירצה להרוג את ישראל כפי שרצו להרוג את היהודים בשואה, אבל הוא כן משנה את כללי המשחק ומנסה להחזיר את העולם 500 שנה אחורנית, כשבאירופה השתוללו מלחמות ומנהיגים יכלו לכבוש ולאנוס ולרצוח בלי שום חשבון, רק כי היה להם את הכוח לזה. זה רוע מסוכן מאוד של עולם חדש־ישן שפוטין מנסה לייצר, ולכן מהרגע הראשון היינו חייבים לעמוד נגדו. אנחנו אומרים, יש לנו חוב מוסרי לאוקראינים, ואני אומר, זה לא חוב מוסרי להם, זה חוב מוסרי לעצמנו וחוב פרקטי לאוקראינה כדי שמה שמתחולל שם לא יקרה גם לנו. לא בגלל ההיסטוריה של אוקראינה אנחנו צריכים להצטרף למלחמה, אלא בגלל שהם עוברים עכשיו סבל ובגלל שאנחנו מבינים איזו סכנה זו לעולם החופשי כולו".
"זה מה שנשאר בזיכרון הקולקטיבי וזה מה שיישאר למרות שזה כל כך מנוגד לחוש הטבעי של החברה היהודית והתורה והעם היהודי. עצוב מאוד שכמה פוליטיקאים שמנוהלים על ידי בירוקרטים הורסים את התדמית של מדינת ישראל. וחבל שדווקא במלחמה שאולי תיכנס להיסטוריה כמלחמה החשובה ביותר אחרי מלחמת העולם השנייה שמטרתה להגן על העולם החופשי, ייכתב בדפי ההיסטוריה שכל המדינות נתנו נשק וסיוע וישראל סירבה להגיש עזרה, וכשכל העולם החופשי קלט פליטים, ישראל הציבה תנאים וסייגים לקליטתם".
16 שנה חלפו מאז פרש שרנסקי מהפוליטיקה, אבל הדבר אינו מונע ממנו לבחון בעין ביקורתית את המהלכים הפוליטיים שהתרחשו לאחרונה. הוא חושש שהממשלה הנוכחית לא מסוגלת להתקדם כשראש הממשלה תלוי בכל שר, ומאמין שכדי שממשלת השינוי תישאר יציבה על כל שר לטפל רק בענייני המשרד שעליו הוא מופקד. "ברגע שאתה מתחיל לדאוג למה שקורה במשרד של האחר, אתה מסכן את כל הקואליציה", מחדד שרנסקי. "איך יכול להיות שהמשבר עם עידית סילמן התרחש סביב הכנסת אוכל לבתי חולים? כי שר הבריאות הוא גם יו"ר מרצ והוא חייב למצוא נושאים שרלוונטיים גם לבוחרים שלו ולא רק למשרד שלו. זה שהוא נלחם בקורונה זה מצוין, אבל איך זה משרת את קהל הבוחרים שלו? אז הוא לקח נושא של הכנסת חמץ למקום ציבורי שיש עליו הסכמה, והפך אותו לאג'נדה, כי הוא צריך הישגים גם כפוליטיקאי, לא רק כשר בקואליציה".
התרעות פיקוד העורף