לדבריו, "גנץ רוצה להיות ראש ממשלה – זה לגיטימי. ציבור הבוחרים שלו הוא הציבור החילוני הדוגל בהיפרדות מהפלסטינים בדרכי שלום. הברית בין סער לגנץ אולי כשרה פוליטית, אך פסולה ערכית בעיניי רוב מוחלט של מצביעי כחול לבן".
"אפשר להבין את הצעד של גנץ וסער מבחינה פוליטית – צינית. סער רצה ביטחונות למעבר אחוז החסימה, וגנץ רצה ורוצה למצב עצמו כמועד שלישי לראשות הממשלה, זו שלתחושתו, נגזלה ממנו פעם אחר פעם. אפשר להבין, אבל אסור לקבל", ציין.
לטענתו, "גם אם נשים בצד את החשדנות המתבקשת לגבי סיכויי ישיבתו של גנץ בממשלת נתניהו אפשרית, מה למצביעי השמאל ולבחירה המשותפת של גנץ וסער ב"נרמול הסכסוך" – ביטוי מכובס שמשמעו תמיכה באפס עשייה מדינית, אפס צעדים בשטח שתכליתם בהיפרדות מהפלסטינים, והמשך מגמת סיפוחם של מיליוני פלסטינים לתוך מדינת ישראל".
"איך יתכן שבמו"מ הפשוט הזה, בין מפלגה עם שמונה מנדטים, שלפי הסקרים משמרת את כוחה, ל"תקווה חדשה" שקרוב לוודאי היתה נעלמת תחת מסע הביזוי והשיסוי הצפוי לה, דווקא העמדה המדינית האסונית של סער היא זו שקובעת את הטון. מצביעי כחול לבן צריכים לומר לעצמם את מה שהם בוודאי יודעים אך אולי לא מודים בו: את הסכסוך לא מנהלים, ולא מצמצמים, ובכל יום שאנו לא עושים צעדים פיזיים בשטח שתכליתם 'היפרדות', אנו מחזקים דה פקטו 'סיפוח' – סיפוח שמשמעו חיסול המפעל הציוני", תקף.
"ניצן הורוביץ עשה בעיניי עבודה מצוינת"
לדבריו, "האתגר הוא לבנות מחנה גדול, חזק ומשפיע. יש רוב מוחלט בציבור לעמדות שמרצ מייצגת, אבל אין לזה מספיק תמיכה פוליטית, והאתגר הוא להפוך את האידאולוגיה גם לפרקטיקה פוליטית".
בתוך כך, גורמים במרצ טוענים שיש כבר מי שבודק אפשרות שוועידת המפלגה תבטל את הפריימריז ותכריז על פנייה לזהבה גלאון להיות מועמדת מוסכמת לראשות התנועה.
התרעות פיקוד העורף