גילה פינקלשטיין הייתה אחת מחברות מרכז המפד"ל, שבשנת 2000, כצעד מחאה, דאגו לנתק את החשמל מהרמקולים והמיקרופונים בכנס של המפלגה באולם “הדר דימול" ברמת גן. “לאחר כ־20 שנה בלי חברת כנסת דתית לאומית, החלטנו שלא עוד נהיה מעין ועדת קישוט, או מעודדות בצדי הדרך ועלינו לקום ולעשות מעשה ולא להסתפק בהבטחות שווא", היא מספרת כעת. “כשדרשנו הצבעה על שריון אישה במקום השמיני, הם כנראה נבהלו מאיתנו והצביעו בעד. היה בחור אחד שאמר: ‘אני רוצה שריון גם לצעירים’, וענינו לו: ‘תקבלו, אבל קודם אנחנו!’. כך השגנו הצבעה פה אחד לטובת השריון שלנו".
פינקלשטיין, אשת חינוך בכירה שכיהנה כמנהלת בית הספר צייטלין בתל אביב, נבחרה ב־2003 לכנסת ה־16. הנשים היחידות לפניה שייצגו את המפד"ל בבית המחוקקים שלנו היו טובה סנהדראי, שבין 59’ ל־73’ כיהנה בארבע כנסות; ושרה שטרן־קטן, שכיהנה בכנסת התשיעית, בין 77’ ל־81’. “בהחלט היינו מפלגה שוביניסטית, למרות שמנהיגי המפלגה תמכו בנו", היא אומרת. “ד"ר יוסף בורג היה מאוד חיובי בנושא. הוא הצביע עבורי לקראת הבחירות לכנסת ה־15, אך בבחירות הבאות הוא כבר לא היה. ‘בטוח שאשת חינוך כמוך תתרום הרבה לכנסת’, הוא אמר".
לדבריה, היא נחלה אכזבה כבר בפתיחת הכהונה שלה כחברת כנסת. “מאוד התרגשתי לקראת נאום הבכורה שלי שם לפני 120 חברי הכנסת", היא משחזרת. “אבל בעודי נושאת אותו, הבחנתי שהמליאה הייתה כמעט ריקה, ונכחו בה עשרה חברי כנסת לכל היותר. אז ממש הרגשתי פגיעה אישית. רציתי כתגובה לכך להגיש הצעת חוק, שלפיה מי שנעדר מישיבות המליאה, זה ינוכה משכרו בדומה למה שקורה במערכת החינוך, כשמנכים משכרו של מורה מסכן, המשתכר כמו בייביסיטר. אך הצליחו להניא אותי מכך".
היא נשואה לרואה החשבון יהודה פינקלשטיין, שאותו הכירה בנעוריהם בבני עקיבא, והם הורים לשלושה וסבים ל־11 נכדים. “כמשפחה מלוכדת וספורטיבית, הכיף שלנו זה לצאת יחד לטיולי אופניים", היא מספרת.
אחת מנכדותיה היא עדן פינקלשטיין, אלופת ישראל לנוער בריצה ל־200 מטר ובעבר אלופת ישראל לנוער בקפיצה לרוחק. “עדן רצה וקופצת בעקבותיי, כמי שביסודי הבנים פחדו להתחרות איתי", היא אומרת. “כשהגעתי לכנסת, הייתי אלופה של חקיקה. האם קפצתי מספיק רחוק בפוליטיקה? נראה לי שבשלוש שנות הכהונה של הכנסת ה־16 הספקתי לא מעט. אבל לו ניתן היה לי להמשיך, הייתי מספיקה יותר".
התרעות פיקוד העורף