המחקר, הנעזר בשיטות ארכיאולוגיות למחקר של אירועים שהתרחשו בעבר הקרוב, סוקר את גבעת הל"ה מהזווית הארכיאולוגית והסביבתית, ואוסף - לראשונה, בצורה מסודרת ושיטתית, עדויות שנותרו עד היום משדה הקרב. עדויות אלה, מצטרפות לממצאים ספורים שאספו מהשטח אנשי ביה"ס שדה כפר עציון, ולעדויות שנאספו בעבר מהלוחמים הערבים ומהקצין הבריטי אשר ריכז את איסוף גופות הלוחמים, וביצע תחקור של הלוחמים הערביים בשטח. מהצד הישראלי של המחלקה לא שרד אף לוחם לספר את הסיפור.
"ראינו שהעדות החומרית מהקרב הולכת ונעלמת", אומרים מרקו וד"ר לואיס, "החפצים מתבלים בשטח, ומטיילים אוספים מזכרות, והרגשנו שאם לא נעשה את זה עכשיו, בעוד שנים בודדות לא תהיה לנו אפשרות לשחזר את שדה הקרב. בעזרת קולגות, בני משפחה וחברים למילואים, יצאנו לדרך". באחד מימי המחקר, מצאו החוקרים בראש גבעת הקרב, מאחורי סלע שככל הנראה שימש כמחסה לאחד הלוחמים, מספר תרמילי מקלע מסוג ברן ומצפן עשוי פליז, אשר לו מנגנון לנעילת החוגה. מחקר מעמיק וחובק עולם, מלמד כי המצפן – מטיפוס פשוט, שלא נשא את שם היצרן, יּוצר במהלך השליש הראשון של המאה ה-20. מחקר פורנזי שנעשה במעבדות משטרת ישראל, לימד שזגוגיתו של המצפן נופצה כתוצאה מקליע שפרץ את מסגרת המצפן, שרט וניפץ את זגוגיתו.
"בשלב זה, אי אפשר לשייך את המצפן ללוחם מסוים, אך סביר שהוא היה שייך לאחד משלושה - למפקד המחלקה דני מס, או לאחד משני הסיירים שלחמו בכוח - יצחק הלוי או ליצחק זבולוני", אומר ד"ר רפי לואיס מהמכללה האקדמית אשקלון ומאוניברסיטת חיפה. "זיהוי ודאי של בעליו המקורי של המצפן איננו אפשרי בשלב זה, אך יש בנו תקווה כי בעתיד יתגלה חומר ארכיוני שיאפשר זאת". איל מרקו, ארכיאולוג רשות העתיקות, אמר: "העובדה שהמצפן מתאים לתקופה שבה נערך הקרב, והעובדה כי נמצא שהמצפן נפגע מקליע, מחזקות את ההנחה שהוא היה בשימוש בקרב הל"ה, וכן מלמדות כי במקום נכחה דמות פיקודית – או לפחות דמות מובילה, בשלבי הקרב האחרונים".
בנימה אישית, מוסיפים ד"ר לואיס ומרקו: "המחקר הזה הוא סוג של בוקס בבטן. הוא לא דומה לשום מחקר ארכיאולוגי שעשינו. גם אם אירועים שחקרנו מהעבר הרחוק, כללו עדויות לחורבן ולמעשי אלימות קשים, הרי שהמחקר בגבעת הקרב שונה: אמנם, חלפו כבר 75 שנים מאז נפילת הל"ה, אך כאן, יש פנים ושמות. יש היכרות כמעט אישית עם כל אחת מהדמויות. אתה תוהה מה עבר על הלוחמים, או האם המצפן - שמופיעים עליו סימנים של קליע, פילח את הלב של מי שאחז בו בכיסו או בידו. אתה מבצע עבודה כמה שיותר מדעית, אבל קשה מאוד לנתק את עצמך מההיבט הרגשי.
לדברי מנהל רשות העתיקות, אלי אסקוזידו, "המחקר המרגש, החוזר לרגעים המצמררים מקרב הל"ה. מראה כיצד הארכיאולוגיה יכולה לשמש כלי להבנת אירועים הסטוריים, לא רק מהעבר הרחוק - אלא גם מהעבר הקרוב".
התרעות פיקוד העורף