עוד טענה השופטת כי הסכסוך בין ישראל לפלסטינים הוא בעיקרו פוליטי, טריטוריאלי ואידאולוגי, ולא מחלוקת משפטית הניתנת ליישוב שיפוטי על ידי בית הדין. לדבריה, דרום אפריקה לא הראתה - גם לא בראיות ראשוניות - שהמעשים שביצעה, לכאורה, ישראל בוצעו בכוונה לבצע רצח עם, ולכן הם אינם יכולים להיכנס לגדר האמנה למניעת רצח עם.
סבוטינדה הוסיפה כי יישוב קבע לסכסוך יוכל לבוא רק ממשא ומתן בתום לב בין נציגים ישראלים ופלסטינים להשגת פתרון של שתי מדינות צודק ובר-קיימא. רבים ברשתות החברתיות ביקרו את השופטת על הצבעותיה העקביות נגד הצעדים הזמניים ושגריר אוגנדה באו"ם אמר כי עמדתה אינה מייצגת את עמדת אוגנדה בנושא הפלסטיני.
בהתייחסו לרשת X (לשעבר טוויטר), כתבשגריר אוגנדה באו"ם, אדוניה אייבאר: "פסיקת השופטת סבוטינדה בבית הדין הבינלאומי לצדק אינה מייצגת את עמדת ממשלת אוגנדה בנוגע למצב בעזה. השופטת הצביעה בעבר נגד התיק של אוגנדה בבית הדין לגבי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. תמיכת אוגנדה במצוקת העם הפלסטיני באה לידי ביטוי בדפוס ההצבעה של אוגנדה באו"ם".
סבוטינדה היא אחת משני שופטים שהצביעו נגד ששת הצעדים. מתוך 17 השופטים בהרכב, השופט הישראלי אהרון ברק, היה השופט השני שהצביע בעיקר נגד ששת צעדי החירום. היא השופטת האפריקאית הראשונה בבית הדין הבינלאומי לצדק, והיא מכהנת מאז 2012 ונבחרה לכהונה שנייה ב-2021. בעבר כיהנה כשופטת בבית הדין המיוחד לסיירה לאון. יש לה תואר דוקטור למשפטים וניסיון רב בתחום המשפט הבינלאומי וזכויות האדם.
התרעות פיקוד העורף