חוקרת אמנות רנסנס וגאולוגית בשם אן פיצורוסו, טוענת שפיצחה תעלומה בת מאות שנים: זיהוי הנוף האיטלקי ברקע של יצירת המופת "מונה ליזה" מאת לאונרדו דה וינצ'י, שתלויה כיום במוזיאון הלובר בפריז.
פיצורוסו מאמינה כי דה וינצ'י תיאר בחלק מהציור, שצויר בין 1503 ל-1519, את העיר לֶקו שעל שפת אגם קומו שבצפון איטליה. לטענתה, הגשר, רכס ההרים והאגם ברקע הם למעשה גשר ויסקונטי (שנבנה במאה ה-14), האלפים הנשקפים מעל האזור ואגם גרלאטה מדרום לעיר. ידוע שלאונרדו דה וינצ'י ביקר באזור זה, כ-400 קילומטרים צפונית למקום הולדתו שבפירנצה לפני כ-500 שנה.
חוקרת האמנות מייחסת בחוות דעתה את התגלית לידע שלה בגאולוגיה ובתולדות האמנות וטוענת כי "גאולוגים לא מסתכלים על ציורים והיסטוריוני אמנות לא מסתכלים על גאולוגיה". כדי לתמוך בטענתה, היא אף ביקרה בלֶקו וצעדה בדרכים בהן צעד דה וינצ'י בעצמו. לדבריה, "ידוע לנו מהרישומים שלו שהוא בילה זמן רב בחקר אזור לֶקו והאזור שמצפון לו".
פיצורוסו לא הסתפקה רק בזיהוי הגיאוגרפי של האזור, אלא ניהלה גם ניתוח מעמיק של הסלעים המתוארים בציור. באמצעות הידע שלה בגאולוגיה, היא זיהתה את האבנים האפורות-לבנות ב"מונה ליזה" כאבן גיר - סוג סלע זה נפוץ מאוד באזור לֶקו, מה שחיזק עוד יותר את טענתה לגבי מיקום הנוף.
תיאוריות קודמות בנוגע למיקום הנוף התמקדו בעיקר בגשר הקטן המופיע ברקע, מעל כתפה השמאלית של דמותה. חוקרים רבים האמינו שגשר זה נמצא בצפון איטליה, כאשר תיאוריות אחרות הצביעו על מיקומו בבוביו (דרומית למילאנו) או באָרֶצוֹ (דרומית לפירנצה). פיצורוסו דוחה את תיאוריות אלו וטוענת כי גשרים מקושתים היו נפוצים מאוד ברחבי איטליה ואירופה, ולכן קשה לקבוע מיקום מדויק רק על סמך תיאור גשר בודד. "כולם מדברים על הגשר", אמרה ל-"גרדיאן".
טענתה של פיצורוסו מחדדת את חשיבות השילוב בין גאולוגיה ותולדות האמנות בפיענוח יצירות אמנות. שילוב זה מאפשר זיהוי מדויק יותר של מיקומים ותיאריכים, ומעניק תובנות חדשות לגבי כוונותיו של האמן. גילוי זה עשוי להוביל לחקירות נוספות בנוגע למיקומים בציורים אחרים של לאונרדו דה וינצ'י, ואף לתרום להבנה מעמיקה יותר של חייו ויצירתו.