זה לא סוד שהחוקרים אובססיביים בכל הנוגע לסקס ובגידות, ומוציאים מחקר בנושא באותה תדירות שאנשים נורמטיביים מחליפים גרביים. אך יש לזה נקודות אור רבות, כי בסופו של דבר, המרוויחים הגדולים מכך הם לא רק אותם מדענים נלהבים, אלא הציבור הרחב, אנחנו, שמתאפשר לנו ללמוד על עצמינו עוד דבר מה חדש. גם אם לפעמים האמת קשה מנשוא.
על פי מחקר חדש שיצא לאחרונה, בשם "המוח מתרגל לחוסר כנות", ופורסם בכתב העת המדעי, nature neuroscience, בכל פעם שאדם משקר הוא מרגיש פחות אשם על כך שעשה זאת. הממצא המטריד הזה הוא תוצאה מכך שהאמיגדלה, האזור במוח שאחראי בין היתר למתן תגובה שלילית כאשר משקרים, נשחק בכל פעם שאנו נוהגים בחוסר כנות. כך שבעוד שאומרים לנו שאין רע בשקר לבן פה ושם, האמת היא שבכל פעם שאנו עושים זאת אותה התגובה הולכת ונחלשת. "אנו משערים כי קהות התגובה למעשים חוזרים של חוסר כנות עשויים לשקף הפחתה בתגובה הרגשית להחלטות אלו, או להערכה הרגשית שלהם", נכתב במחקר.
על פי מחקר חדש שיצא לאחרונה, בשם "המוח מתרגל לחוסר כנות", ופורסם בכתב העת המדעי, nature neuroscience, בכל פעם שאדם משקר הוא מרגיש פחות אשם על כך שעשה זאת. הממצא המטריד הזה הוא תוצאה מכך שהאמיגדלה, האזור במוח שאחראי בין היתר למתן תגובה שלילית כאשר משקרים, נשחק בכל פעם שאנו נוהגים בחוסר כנות. כך שבעוד שאומרים לנו שאין רע בשקר לבן פה ושם, האמת היא שבכל פעם שאנו עושים זאת אותה התגובה הולכת ונחלשת. "אנו משערים כי קהות התגובה למעשים חוזרים של חוסר כנות עשויים לשקף הפחתה בתגובה הרגשית להחלטות אלו, או להערכה הרגשית שלהם", נכתב במחקר.
ניל גארט, אחד מעורכי המחקר, וחוקר במכון פרינסטון לחקר המוח, סיפר כי יש צורך במחקרים נוספים, וכן צריך לבדוק את הממצאים באופן ספציפי במסגרת מערכות יחסים, כדי לבדוק אם הם חלים על בגידה. לעניות דעתו, אותו מכניזם יכול לחול גם בכל בקשור לבגידה. "הרעיון הוא, שבפעם הראשונה שאנו בוגדים אנחנו מרגישים רע כתוצאה מכך. אך בפעם שלאחר מכן אנו מרגישים פחות רע, כשהתוצאה היא שאנו יכולים לבגוד במידה רבה יותר", אמר גארט.
"מה שהמחקר שלנו ומחקרים אחרים מציעים הוא שפקטור רב-עוצמה שמונע מאיתנו לבגוד הוא התגובה הרגשית שלנו לאקט, כמה רע אנו מרגישים בפועל, ותהליך ההסתגלות מפחית את הגובה הזו, ובכך מאפשר לנו לבגוד יותר".
אפשרות נוספת שמציע גארט ועמיתיו למחקר היא שיש אנשים שמלכתחילה לא ירגישו אשמה על הבגידה, על כן הם לא זקוקים לתהליך של הסתגלות. במקרים אחרים כמובן יתכן שהאדם פשוט פסיכופת ללא יכולת לחוש אשמה על פגיעה באדם שקרוב אליו. באשר למחקר הנוכחי, הממצאים המטרידים הם ששקרים לרוב מתחילים ככקטנים- יהיה התוכן שלהם אשר יהיה, וזה לא משנה למי אתם משקרים (לחבר, לבוס)- במהלך הזמן הם גדלים לשקרים גדולים ורציניים יותר, כיוון שאנו יכולים כבר להתמודד איתם טוב יותר.
החוקרים אופטימיים לגבי הכלת המחקר על זוגו כמובן שיהיה צורך לבצע התאמות קלות, כדי העריך את האפקט של בגידה על האמיגדלה. "אני חושב שאחד השינויים המהותיים יהיו שבגידה במערכת יחסים עורכת לרוב במהלך פרקי זמן קצרים יותר מאשר במחקר", אמר גארט. על כן הוא מוסיף, יש צורך לבדוק האם תהליך האדפטציה חל גם על פרקי זמן קצרים יותר, והאם התהליך כולל גם התנהגויות אחרות שאנו מחשיבים כלא מוסריות.
החוקרים הגיעו למסקנתם במחקר זה לאחר שבדקו את היכולת של קבוצת משתתפים במחקר לשקר. במהלך המחקר, בין היתר, הוצגו בפני המשתתפים צנצנת מלאה מטבעות והם התבקשו לעזור לאדם אחר, שקיבל רק תמונה מטושטשת של הצנצנת, לנחש כמה מטבעות יש בתוכה. כאשר נאמר למשתתפים כי יקבלו תגמול כספי אם הפרטנר שלהם יעריך יתר על המידה את מספר המטבעות בצנצנת, הם נטו יותר לשקר- וכתוצאה מכך עוררו תגובה באמיגדלה.