כחלק מהמחקר המשתתפים התבקשו לצלם חלק מהיצירות באמצעות המצלמה שבטלפון הנייד שלהם, בעוד שביצירות אחרות התבקשו רק לצפות. לאחר מכן המשתתפים ביצעו בדיקות זיכרון עבור יצירות האומנות, שבחנו שני סוגי מיון אובייקטים על ידי המוח האנושי – "תפיסתי" ו"רעיוני". המבחן התפיסתי התייחס לפרטים מסוימים שאנחנו תופסים תוך חישוב הדמיון של אובייקט אחד לאחר, ובמסגרתו התבקשו המשתתפים לזהות את התמונות שראו בין תמונות דומות ויזואלית אחרות. מנגד, במבחן הרעיוני, הנוגע לאפשרות שלנו לזכור אובייקטים על סמך הרעיון שלהם, המשתתפים היו צריכים לזהות נכונה את היצירה המתייחסת לרעיון שהוצג במקור למשתתפים.
צוות המחקר מצא כי האומנות המצולמת הייתה זכורה פחות באופן משמעותי מאשר הזיכרון מהאומנות שנצפתה, זאת לאחר המתנה קצרה של 20 דקות וכן לאחר המתנה ארוכה של 48 שעות בין הצפייה לניסיון הזכירה. הם מצאו כי המשתתפים היו טובים יותר בזכירת פרטי יצירות אומנות כאשר לא צילמו מהן תמונות - הן במבחנים המבוססים תפיסתית והן באלה המבוססים רעיונית. "ייתכן שהשימוש במצלמה מפנה תשומת לב לסוגים מסוימים של מידע, ולא להיבטים מסוימים של החוויה עצמה", הסבירו החוקרים והוסיפו: "כלומר, כאשר הם משתמשים במצלמה, אנשים עשויים לעסוק יותר בפרטים החזותיים יותר מאשר במידע הרעיוני של האירוע".
התרעות פיקוד העורף