עושים סדר במקרר: הקיץ כבר כאן והטמפרטורות מרקיעות שחקים. ואיך אנחנו אוהבים לצנן את עצמנו ביום חם? כמובן שעם ארטיק. כלומר עם קרטיב. עם שלגון? גם אתם מצאתם את עצמכם מתבלבלים מול המוכר בקיוסק, עד שהממתק הקריר נזל כולו? אז איך באמת מכנים את כל אחד מסוגי הקינוחים הקיציים? למזלנו, לאקדמיה ללשון העברית יש חשבון טוויטר, והרבה זמן פנוי כדי לסדר לנו את המילים.

על פי האקדמיה, ולרוב גם על ידי הציבור, קיימת אבחנה מבדלת חשובה בין סוגי החטיפים - חלבי ופרווה. חלקנו מכירים את ה"קרטיב" כשלגון הקרח הקלאסי, וחלקנו מכירים את ה"ארטיק" כגלידה חלבית - יש גם כאלה שהופכים בין ההגדרות. אז מה נכון?

גלידה בצלחת גדולה (צילום: אינג אימג')גלידה בצלחת גדולה (צילום: אינג אימג')

האקדמיה הסבירה שהמונחים "ארטיק" ו"קרטיב" נלקחו משמות מסחריים של חברות לייצור שלגונים אי שם בשנות החמישים. הדבר דומה לכך שרובנו מכנים את הסלולרי שלנו "פלאפון", על שם החברה, או את הטלפון הקווי "בזק". 

השם "ארטיק" נלקח מזיקתו לאוקיינוס הקפוא ולארצות הצפון - ארטיק (=arctic, הקוטב הצפוני). לעומת זאת, "קרטיב" הורכב מהלחם הבסיסים של המילים "קר" ו-"טיב" - עברית צחה. 

אז איפה נכנסת המילה "שלגון"? על פי האקדמיה ללשון העברית, השלגון הוא הצורה המילונית, שמציינת גלידה על מקל וגם ממתק קרח על מקל. צורה נוספת שבשימוש לתיאור חטיף קרח היא "קרחון", אבל משמעותה האמיתית היא כאמור גוש קרח גדול שצף על מים (וגם נמס במהירות).

המילה "גלידה", כפי שכולנו זוכרים מהשיר המפורסם, היא חידוש של מחייה השפה העברית, אליעזר בן יהודה. אבל מה מקורה? בן יהודה רצה להתאים את הלשון העברית ללשון מדוברת, והלך "להתייעץ" עם שפות אחרות לא אחת - עד שהגיע לאיטלקית, בה נוהגים לקרוא לשמנת הקפואה בשם "גֵ'לָטוֹ". הוא חיבר לכך את המילה "גליד" שמשמעותה "קרח" - והרי - גלידה!

ובכן, באקדמיה לא שכחו את ה"טילון", שבאופן טבעי שמו נגזר מצורתו שמזכירה, איך לא, טיל.