קרלוס וחאקובו דרוויץ, תאומים בני 19 ממקסיקו סיטי, עלו לארץ במטרה אחת - להיות לוחמים בצה״ל. התאומים התחילו יחד במחזור נוב' 20, בגדוד 601 של חיל ההנדסה הקרבית, מוכנים לעבור את הכל ביחד, אך במהלך ההכשרה קרלוס נפצע ונאלץ לרדת מחזור. למרות זאת, כשסיים חאקובו את ההכשרה, שני התאומים צעדו ביחד במסע הכומתה שלו, ובלילה האחרון, במסע הכומתה המאוחר של קרלוס, אחיו לא שכח להיות לצידו והעניק לו את הכומתה שעבורה חיכה כל הזמן הזה.

מתוך מסע הכומתה של חאקובו  (צילום: באדיבות דו''צ,מיטל קריספיל, חוד החנית)מתוך מסע הכומתה של חאקובו (צילום: באדיבות דו''צ,מיטל קריספיל, חוד החנית)

בימים אלו,שנה וחצי מאז עלייתם, השניים גרים בדירה שכורה בתל אביב, יחד עם שותפים שהם חיילים בודדים גם כן. בראיון שערכו עם דובר צה"ל הם סיפרו: "‏במקסיקו גדלנו טוב מאוד, יש קהילה מאוד גדולה של יהודים ‏והמון בתי ספר יהודיים, בתי כנסת, בתי חולים ועוד המון עזרה שהקהילה מעניקה. ‏אבל בסופו של דבר - עדיין לא הרגשנו בבית האמיתי שלנו. כשהגענו לכאן מיד למדנו בדיוק למה וכמה חשובה מדינת ישראל בשביל כל היהודים בעולם״.

כשהגיעו לארץ, התאומים התגייסו לבסיס "מחו"ה אלון", במטרה להשתלב עם אוכלוסיות ייחודיות בצה"ל ובחברה הישראלית, ולמדו עברית ואת התחושה של להיות חיילים בצה"ל. בתום ההכשרה הם העידו: ‏״הייתה לנו התחלה מאוד קשה כי לא ידענו אפילו את ה-אלף בית. ‏כשהתגייסנו למחו"ה אלון, למדנו את כל הבסיס של השפה, ואחרי זה בהכשרה ‏כל החברים שלנו עזרו לנו ללמוד המון, כולל מש״קית העליה״. מעבר ללמידה וההסתגלות למציאות השונה, האחים דרוויץ מאמינים כי המשמעות של עלייתם לארץ והגיוס לצה"ל עמוקה בהרבה ומצדיקה את המאמץ. 

''קרלוס וחאקובו במקסיקו'' (צילום: באדיבות המשפחה)''קרלוס וחאקובו במקסיקו'' (צילום: באדיבות המשפחה)

"להיות לוחם זה הדבר הכי משמעותי שאנחנו יכולים לעשות כדי להגן על המדינה שלנו, החברים והמפקדים עוזרים לנו בכל מה שאנחנו צריכים ומדובר בחוויות שנזכור לכל החיים. זה עושה אותך בן אדם טוב יותר", הם סיפרו בגאווה. כמובן ששום דבר מהתהליך שעברו יחד התאומים לא הגיע בקלות, החשש מלהיות לבד במדינה שונה כל כך משלך, הדאגות של ההורים וקשיי השפה והתרבות החדשות, אך עם זאת תמיד היה משהו אחד שהחזיק אותם יחד כשקשה - העובדה שהם ביחד בתהליך הזה. 

"אנחנו כיהודים מחו״ל ‏חושבים שזה ממש חשוב להתגייס לצה״ל , מכיוון שבסופו של דבר המדינה הזאת היא הבית שלנו לתמיד, ומישהו צריך לשמור עליה. פה יש לנו אחד את השני לכל דבר, בכל מקום ובכל שעה, כי אחרי הכל כל המשפחה שיש לנו בארץ זה אחד את השני ואם אנחנו לא עוזרים אחד לשני, אז מי כן?". כאקט שמסמל את כל זה, ולמרות המכשולים שניצבו בדרך, צעדו אחד עם השני במסעות הכומתה שלהם. בסוף הקורס במחווה אלון השניים נשלחו יחד אל הבקו"ם והופתעו לגלות שהם שובצו לאותה היחידה: "פשוט הסתכלנו אחד על השני והתחבקנו בהתרגשות ענקית. באנו לכאן ביחד וסיימנו יחד".