אנשים שניהלנו איתם שיחות חושבים עלינו בסופן יותר ממה שנדמה לנו, והם אף אוהבים אותנו יותר ממה שאנו סבורים, כך עולה מממצאי מחקר חדש שפורסם באחרונה בכתב העת Journal of Experimental Psychology. החוקרים, פסיכולוגים מאוניברסיטאות הרווארד ופנסילבניה, שביקשו לבחון את התדירות שבה אחרים חושבים עלינו, ערכו לשם כך שמונה ניסויים בהשתתפות יותר מאלפיים בני אדם. החוקרים גילו כי אנשים מניחים שרק הם חושבים על בני שיחם לאחר השיחה, זאת בעוד שבפועל גם בני השיחה חושבים עליהם.
עורכי המחקר כינו את הפער הזה שבין מה באמת חושבים עלינו לבין הערכת החסר שלנו בנושא "פער מחשבה", שנע על פני כל מיני שיחות ומערכות יחסים: משיחות חולין, דרך שיחות עם חברים או בני זוג ועמיתים ועד לשיחות עם מכרים חדשים. בנוסף, החוקרים מצאו כי אנשים המעיטו באופן שיטתי בהערכה של עד כמה שותפם לשיח מחבב אותם ונהנה מחברתם. "פער חיבה" זה, כפי שכינו אותו החוקרים, הוא שגיאה מטא־תפיסתית בנוגע לתוכן המחשבות של אחרים, כאשר שני הפערים יחד מרמזים על כך "שאנשים יכולים להיות פסימיים באופן מפתיע לגבי ההשפעה שיש להם על שותפי השיחה שלהם – הן לגבי התוכן והן לגבי תדירות המחשבות של אחרים", סיכמו החוקרים.
למעשה, תפיסות מוטעות יכולות לגרום לנו להאמין שאחרים חושבים עלינו ומחבבים אותנו פחות מהיחס האמיתי שלהם כלפינו במציאות.
הם הוסיפו כי לפסימיות הזו יכולות להיות השלכות. שכן, היא יכולה להשפיע על האמונות שלנו לגבי כמה אנחנו אוהבים לדבר עם זרים, או כמה אנחנו מוכנים לנהל שיחות כנות על נושאים קשים.