הניאנדרטלים, קרובינו הקדומים, חיו באסיה ובאירופה מלפני כ-400 אלף שנים, הרבה לפני שבני מיננו הגיעו לשם. אנחנו יודעים עליהם לא מעט בזכות אתרים רבים שבהם נמצאו המאובנים שלהם לצד עצמות בעלי חיים, כלים וגם תכשיטים וציורי קיר. הם השתמשו באש, צדו אוכלי עשב גדולים, בנו מבנים פשוטים ויצרו תכשיטים עדינים מצדפים, שנהב ועצמות. אך למרות התרבות המפותחת שלהם ומוחם הגדול, הם לא שרדו – המאובנים המאוחרים ביותר שלהם הם מלפני כ-40 אלף שנים.

האם אבותינו, מהמין הומו ספיינס, הם אלו שהובילו, ישירות או בעקיפין, להכחדה של הניאנדרטלים? אין ראיות ברורות לכך, אך לא מעט חוקרים משערים שאבותינו ניצחו בתחרות על מזון ושטחי מחיה, ודחקו את רגליהם של "בני דודינו". בחלק מהמקומות זה לקח זמן רב – במזרח התיכון, בעיקר, נראה שאוכלוסיות של ניאנדרטלים ובני אדם מודרניים חיו זה לצד זה במשך עשרות אלפי שנים. אך במקומות אחרים, ובמיוחד באירופה, כמעט ולא הייתה חפיפה בין האוכלוסיות: הראיות הקדומות ביותר לנוכחות של הומו ספיינס ביבשת אירופה הן מכ-43-45 אלף שנים לפני זמננו, אלפי שנים מעטות, הרף עין במונחים היסטוריים, לפני היעלמות הניאנדרטלים. סמיכות הזמנים הזאת מעוררת חשד להשתלטות עויינת של אותם הומו ספיינס על השטחים בהם חיו הניאנדרטלים, או אפילו לעימות ישיר יותר.

כבר לפני כמה שנים נשמעה טענה לפיה בני אדם מודרניים הגיעו לאירופה מוקדם יותר, אולי אפילו מוקדם הרבה יותר. ביוון נמצאה גולגולת בת כ-210 אלף שנים, שלפי חלק מהחוקרים שייכת להומו ספיינס - אם כי הרבה חוקרים אחרים אינם מסכימים עם הפירוש הזה. עכשיו התפרסמו ראיות לנוכחות בני אדם מערבה יותר, אך לא עד כדי כך מוקדם.

במחקר חדש, חוקרים מאירופה ומארצות הברית מראים שבני מיננו הגיעו לאירופה עשרת אלפים שנים מוקדם מהתאריך המקובל של לפני 45 אלף שנים, והביאו איתם טכנולוגיה חדשה ליצירת כלי אבן. הם חיו בקרבה לקרוביהם הניאנדטלים: אותה מערה בצרפת שימשה בזמנים שונים את שתי האוכלוסיות, ועברה ביניהם כמה פעמים. המחקר עשוי לשנות את תפיסתנו לגבי היחסים ביננו ובין הניאנדרטלים, ומה הוביל להכחדתם.

כלים ושיניים
מערת מנדרן (Grotte Mandrin) שבה נמצאו המאובנים שוכנת על מדרונותיו של הר בדרום צרפת, וחולשת על עמק שבו זורם הנהר רון, כמאה מטר מתחתיה. לפני עשרות אלפי שנים היה זה מיקום נחשק במיוחד עבור קבוצות של ציידים-לקטים: עדרים של אוכלי עשב עברו בעמק כל שנה, במסעם בין המזרח התיכון לצפון אירופה. אין זה מפתיע, אם כך, שנמצאו בה ראיות רבות לנוכחות בני אדם משני המינים, ממאה אלף שנה לפני זמננו והלאה. המאובנים באתר זה נשמרו בצורה טובה מאוד, בשל התנאים הגיאולוגיים באזור. "במשך אלפי שנים, הרוח נשאה חול מנהר הרון אל המערה", אמר לודוביק סלימאק (Slimak), שהוביל את המחקר, בראיון לניו-יורק טיימס. החול נערם וקבר מתחתיו את הכלים והעצמות, וכך הגן עליהם מנזקי הזמן. "זה קצת כמו פומפיי, רק בלי שום אירוע קטסטרופי".

הכלים שהתגלו במערה (צילום: לודוביק סלימאק)הכלים שהתגלו במערה (צילום: לודוביק סלימאק)

החוקרים חפרו מצאו במערה עשרות אלפי כלי אבן, בעיקר מצור, ושמו לב שבשכבה מסוימת הכלים שינו צורה. אלו היו להבים משולשים, דמויי ראשי חץ, וקטנים יותר מהלהבים שאפיינו את הניאנדרטלים – חלקם באורך של סנטימטר אחד בלבד. הם גם היו הרבה יותר אחידים, וסימני הסיתות שנוצרו עליהם העידו שנוצרו בשיטה שונה מזו שבה השתמשו הניאנדרטלים. לא היה שום דבר דומה להם, או כלים שנראו כמובילים אליהם, בשכבות לפני או אחרי השכבה הזו. סלימאק ועמיתיו חשבו שהכלים האלו נוצרו כנראה בידיהם של בני המין שלנו, שכן כלים דומים נמצאו באתרים ששוייכו בוודאות לבני הומו ספיינס. אבל השכבה הזו תוארכה לכ-54 אלף שנים לפני זמננו, כעשרת אלפים שנים מוקדם יותר מהמועד בו חשבנו שאבותינו הגיע לאירופה.

בין הכלים נמצאו גם עצמות בעלי חיים וגם עצמות אדם, בעיקר שיניים. והייתה זו אחת מהשיניים האלו שבסופו של דבר הראתה בבירור מי גר במערה באותה תקופה. "חלק מהשיניים היו בצורה אופיינית לניאנדרטלים", אמר קלמנט זנולי (Zanolli), עמיתו של סלימאק, שאליו נשלחו השיניים לבדיקה, "אבל הייתה שן אחת שכנראה לא הייתה ניאנדרטלית". השן הזו הייתה מאותה שכבה כמו הכלים הקטנים. זנולי בדק אותה בעזרת סקירת CT, וגילה שהיא שייכת בלי ספק להומו ספיינס. אמנם מדובר בשן בודדת, אך עם הכלים, אמרה חוקרת המאובנים קתרינה הרוואטי (Harvati), שלא הייתה מעורבת במחקר, "זהו טיעון משכנע" לנוכחותם של בני מיננו במערה.

מערה להשכיר
אבותינו, אם כך, הגיעו לאירופה מוקדם משחשבנו, וחיו לזמן מה לצד הניאנדרטלים שם. אנחנו יודעים שלמזרח התיכון, וספציפית לישראל, הם הגיעו עוד הרבה קודם לכן – ב-2018 התפרסם מחקר של חוקרים מישראל שהראה שבני המין שלנו חיו בכרמל כבר לפני 177 אלף שנים. הם כנראה גם פגשו פה ניאנדרטלים, ואולי אף התרבו איתם – שכן אנחנו יודעים שהיו החלפות גנים בין שתי האוכלוסיות. אך המחקר החדש מקדים בכעשרת אלפים שנים את הכניסה של הומו ספיינס אל יבשת אירופה.

המאפיינים המיוחדים של המערה מאפשרים לחוקרים גם להסיק כמה זמן הם בילו שם. המערה עשויה אבן גיר, ופיסות גיר לבנות מהתקרה נשרו בקביעות והתערבבו עם המאובנים ברצפת המערה. כאשר חיו במערה אנשים הם הדליקו מדורות, והפיח מהמדורה השחיר את תקרת המערה. כך גם פיסות הגיר שנשרו המהתקרה היו שחורות. במחקר קודם בחנו חוקרים את המשקעים האלו, שיצרו תבנית של לבן-שחור-לבן-שחור. הם הגיעו למסקנה שכל שתי שכבות כאלו סימנו שנה – שכן קבוצות הציידים לקטים גרו, והדליקו מדורות, במערה רק חלק מהשנה. כך אפשר לקרוא אותן כמו טבעות עצים.

לפי שכבות המשקעים, גילו החוקרים במחקר החדש שבני המין שלנו יישבו את המערה שנה אחת בלבד לאחר שישבו בו הניאנדרטלים. לאחר מכן הם חזרו אליה כל שנה במשך כ-40 שנים. "זה לא היה מחנה לזמן קצר של ציידים לקטים, אלא ניסיון ליישב את אירופה", אמר סלימאק בראיון לאתר Science News. לאחר שהומו ספיינס עזבו את המערה, הניאנדרטלים חזרו לשבת בה, והגיעו אליה שוב ושוב במשך כמה אלפי שנים. לאחר מכן, בין 41 ל-44 אלף שנים לפני זמננו, חזרו בני מיננו לגור באותה מערה. זהו אינו הסיפור המוכר של הומו ספיינס שמגיעים ותופסים את מקומם של הניאנדרטלים, אלא סיפור מסובך הרבה יותר, שבו בני שתי האוכלוסיות מחליפים זה את זה. 

הרוואטי  אמרה לניו-יורק טיימס שהמחקר החדש תורם להבנה שלנו את ההגירה האנושית לאירופה כתהליך מסובך שנעשה בכמה שלבים. "בני האדם המודרניים לא תמיד היו ה'מנצחים' בתהליך הזה" הוסיפה.

לכתבת המקור באתר מכון דוידסון לחקר מדעי>>>