סייעת ההוראה הועמדה לדין רק כאשר אחיו הגדול של הילד גילה זאת וסיפר לאמו. התובע סיימון ווילשייר אמר לבית המשפט: "שני ההורים האמינו שהם דיברו עם אוליביה בטלפון ואמו החליפה איתה הודעות טקסט. השמות אוליביה וקיילה היו פיקטיביים לגמרי כדי להסתיר את העובדה שהאנה נפגשת עם הנער מעבר לשעות הלימודים. ההורים למעשה דיברו עם גב' האריס", הוא הוסיף: "כשההורים גילו שמדובר בתרמית, מיד הבינו שהם הובילו בלי משים את הקשר. הם הולכו שולל על ידי הילד מתוך אמונה שהוא פוגש מישהי בת גילו". הוא המשיך: "כסייעת הוראה בבית הספר, האריס הייתה מודעת לגילו הצעיר של הנער - פעילות כזו היא עבירה פלילית ללא קשר לשאלה אם הדברים נעשו מרצונו המלא של בן ה-14".
השופטת קרוליין וויגין התייחסה למעשיה של האישה: "ניצול לרעה של אמון. דבר הכרוך בתכנון משמעותי", היא אמרה: "להתנהגות שלך הייתה השפעה הרסנית על חייו של אותו צעיר".
לפני גזר הדין, ג'וליה פלנגן שמייצגת את הנאשמת, טענה כי ההודעות והנסיעות לא כוונו במיוחד לקשר מיני. השופטת וויגין נכנסה בדבריה ואמרה בחריפות: "זה לחלוטין לא הולם ליצור מערכת יחסים כלשהי עם נער בגיל כה צעיר. היא בחרה להתעלם מעובדה זו וניצלה לרעה את האמון שניתן בה". הסנגורית הוסיפה: "היא מצטערת קשות על שהסתבכה (עם הנער) והיא ביקשה שמסור לבית המשפט שהיא לא התכוונה לגרום לו נזק".
התרעות פיקוד העורף