החוקרים הסבירו כי הסיבה לכך היא שהמתבגרים כבר לא מוצאים את קול אמם כ"מתגמל באופן ייחודי", שכן תהליך הסוציאליזציה בקרב ילדים צעירים סובב סביב הורים ומטפלים, ואילו גיל ההתבגרות מאופיין בשינוי באוריינטציה החברתית כלפי "שותפים חברתיים לא משפחתיים". כלומר הצעירים יותר נמצאים בחברתם של הורים ומטפלים, בעוד שהבוגרים מפתחים יחסים עם החברה שמחוץ למשפחה.
"השינוי במוח לעבר קולות חדשים הוא זה שעוזר לבני נוער ליצור קשרים המאפשרים להם להיות מיומנים חברתית מחוץ למשפחותיהם", סיכמו החוקרים.