שפת בני האדם היא יחידה במינה בעולם החי. לא מדובר רק באוצר המילים הגדול, וביכולת שלנו לבטא הברות וצלילים רבים ושונים. הדבר שהופך את השפות שלנו למיוחדות הוא בעיקר הצירופים המורכבים של הברות למילים ומילים למשפטים, ועל ידי כך יצירה של אינספור רצפים שונים, שכל אחד מהם בעל משמעות משלו. הצירופים אינם אקראיים, כמובן – הם מוכתבים על ידי התחביר של כל שפה. בעזרתם אנחנו יכולים לספר על אירועים בעבר, לתכנן את העתיד, או להמציא דברים שלא היו מעולם. 

לאף חיה אין שפה סימבולית כמו של בני האדם, עם אוצר מילים גדול שכל אחת מהן מבטאת חפץ או רעיון. אמנם, מחקרים הראו שבעלי חיים מסוימים יכולים ללמוד מספר גדול של מילים, ולהבין לפחות בצורה חלקית את משמעותן. כלבת רועים בשם צ'ייסר, למשל, זכרה את השמות של למעלה מאלף בובות וצעצועים וידעה לשייך כל בובה לשם המתאים. היו גם קופי אדם שלמדו כמה מאות מילים, ויכלו לתקשר באמצעות שפת סימנים או הצבעה על סמל מסוים. אך כל אלו היו חיות שעברו הכשרה מיוחדת בידי בני אדם. בטבע, בעלי חיים אינם מתקשרים בשפה סימבולית. 

במקום זאת, יש לבעלי החיים רשימה מוגבלת למדי של קולות שהם מסוגלים להשמיע, ולרוב הם אינם מצרפים אותם זה לזה בדרכים משמעותיות. יוצאי דופן הם ציפורי השיר וגם הלווייתנים, שמחברים שירים שמורכבים משורה של הברות שונות, החוזרות על עצמן בצירופים שונים. אלא שלא נראה שלשירים האלו יש משמעות סימבולית: ההברות השונות לא מציינות רעיונות או חפצים שונים, והחיבור שלהן בצורה חדשה לא מעביר מידע חדש. אמנם יש כמה בעלי חיים אחרים שתועדו כשהם מצרפים כמה קולות יחדיו ליצירת רצפים, ככל הנראה בעלי משמעות - אך גם אלו משמיעים רק "משפטים" בודדים, שרחוקים מהמורכבות והמגוון של השפה שלנו. אפילו לבעלי החיים הקרובים קלינו ביותר, קופי האדם, יש מערכת תקשורת קולית מצומצמת למדי – כך לפחות חשבנו. 

במחקר חדש, חוקרים מגרמניה קוראים תיגר על ההנחה הזו. החוקרים ביצעו בדיקה מעמיקה יותר מכל מה שנעשה בעבר של הקולות שמשמיעים שימפנזים, ומצאו כ-390 צירופים,שכל אחד מהם מורכב לפחות משני סוגי קולות. הצירופים הראו סימנים לסדר מועדף של הקולות, ולצירופים היררכיים – כלומר "משפט" של שני קולות בתוך צירוף ארוך יותר של שלושה או ארבעה קולות. הם אמנם עדיין לא יודעים מה המשמעות של כל משפט כזה, אך הצירופים הרבים מראים שהתקשורת הקולית של קרובינו השימפנזים עשירה וגמישה בהרבה ממה שחשבנו.

מגוון רחב של סוגי קולות, ומגוון רחב עוד יותר של צירופים. שימפנזה מדברת  (צילום: tantrik71, Shutterstock)מגוון רחב של סוגי קולות, ומגוון רחב עוד יותר של צירופים. שימפנזה מדברת (צילום: tantrik71, Shutterstock)

גמישות וסדר
החוקרים אספו כ-900 שעות של הקלטות, בהן נשמעו קולות של 46 שימפנזים משלוש קבוצות שונות, שלושתן חיות בטבע בחוף השנהב שבמערב אפריקה. הם ניתחו יותר מ-4,800 קריאות, ותיעדו 12 סוגים שונים של קולות שהשימפנזים מסוגלים להפיק. הם כללו את ה"הוּ הוּ הוּ", שאולי מזוהה יותר מכל עם שימפנזים, וגם גניחות, "נביחות", צרחות ויבבות. 

ברוב המקרים, הקריאות שנאספו כללו רק סוג אחד של קול – יחידה אחת, כפי שקראו לכך החוקרים, או חזרה על אותה "יחידה" שוב ושוב. אך ביותר משליש מהמקרים, השימפנזים חיברו שני קולות או יותר ליצירת "משפטים". ב-15 אחוזים מהקריאות נכללו שלושה קולות או יותר, עד עשרה. החוקרים תיעדו כאמור  390 צירופים, אך הם משערים שלשימפנזים יש עוד צירופים שפשוט לא הופיעו בהקלטות. זאת משום שגם כאשר הם התקרבו לסוף 900 שעות ההקלטה, הם עדיין מצאו צירופים חדשים.

החוקרים התמקדו בשלוש תכונות של צירופי קולות, שמאפיינים את השפה האנושית. הראשונה היא גמישות: כמה מהיחידות הבסיסיות, במקרה זה 12 הקולות שהשימפנזים מפיקים, מופיעות בצירופים ארוכים יותר. החוקרים מצאו גמישות רבה אצל השימפנזים: 11 מבין 12 הקולות הופיעו ב"משפטים" של שתי יחידות או יותר. 

התכונה השנייה היא סדר – בשפת בני אדם, לא כל מילה מופיעה באופן שווה בכל מקום במשפט, אלא יש מילים שלרוב יופיעו לפני או אחרי מילים אחרות. החוקרים מצאו סדר כזה בחלק מהביטויים בני שתי היחידות של השימפנזים, כלומר, אם נסמן קול אחד כ-A וקול שני כ-B, השימפנזים השמיעו רק A ואחריו B, ולא B ואחריו A. עם זאת, בכחצי מהביטויים בני שתי היחידות שתועדו לא הייתה שום העדפה כזו, כך ש-A ו-B הופיעו במידה שווה במקום ראשון או שני. 

התכונה השלישית והאחרונה נוגעת לשימוש בביטויים הקצרים, של שתי יחידות, בתוך משפטים ארוכים יותר. החוקרים הסתכלו על משפטים בני שלוש יחידות, ומצאו שגם הם לא היו בנויים באופן אקראי, אלא היה בהם סדר. משפטים עם סדר מסוים של קולות היו נפוצים יותר מאחרים, והסדר המועדף של הביטויים בני שתי היחידות נשאר גם בתוך המשפטים הארוכים יותר. יחד, הממצאים "מראים שהתקשורת הקולית של השימפנזים היא הרבה יתר מורכבת ומובנית משחשבנו בעבר", אמרה טטיאנה בורטולאטו (Bortolato), אחת החוקרות החתומות על המאמר.

ביותר משליש מהמקרים השימפנזים חיברו שני קולות או יותר למשפטים, מה שמרמז על תקשורת קולית מורכבת (צילום:  LIRAN SAMUNI, TAÏ CHIMPANZEE PROJECT)ביותר משליש מהמקרים השימפנזים חיברו שני קולות או יותר למשפטים, מה שמרמז על תקשורת קולית מורכבת (צילום: LIRAN SAMUNI, TAÏ CHIMPANZEE PROJECT)

האבולוציה של השפה
"צפייה בבעלי החיים בסביבתם הטבעית, ובקבוצות החברתיות הטבעיות שלהם, חושפת מורכבות שלא הייתה ידועה עד כה בדרכים שבהן הם מתקשרים", הוסיף סדריק ז'יראר-בוטוז (Girard-Buttoz), שהוביל את המחקר. ייתכן מאוד, אומרים החוקרים, שמינים אחרים מציגים גם הם תקשורת מורכבת, ופשוט לא גילינו זאת עדיין.

המחקר לא רק חושף פרטים רבים על התקשורת של בעלי החיים הקרובים אלינו ביותר – החוקרים מקווים שהוא ישפוך אור גם על האבולוציה של השפה שלנו. "תחביר הוא סימן הכר של שפה אנושית", אמר אמיליאנו זקרלה (Zaccarella), שהוביל את המחקר עם ז'יראר-בוטוז, "וכדי ללמוד על המקור של היכולת האנושית הזו, אנחנו צריכים להבין איך בנויה התקשורת הקולית של פרימטים שאינם בני אדם".

"זה המחקר הראשון בפרויקט גדול יותר", הוסיפה קתרין קרוקפורד (Crockford), החוקרת הבכירה החתומה על המאמר. "דרך למידת הצירופים הקוליים המורכבים והעשירים של שימפנזים, מין חברותי בדומה לאדם, אנחנו מקווים להגיע לתובנות חדשות, שיעזרו לנו לענות על שאלות כמו מאיפה באנו ואיך התפתחה השפה הייחודית שלנו".

לעוד מאמרים באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי>>>