הסופה הסולארית, המכונה גם סערה גיאומגנטית, היא תוצאה של "חורים" במעטפת השמש, שנגרמים כתוצאה מפליטת מסה של פלזמה סולארית שנורית במהירות גבוהה אל החלל, כמו תותח.
כשאותה מסה סולארית פוגעת בשדה המגנטי של כדור הארץ, היא גורמת לשיבושים קשים, בעיקר ברשתות התקשורת שנסמכות על לוויינים, ועלולה להוביל לניתוקים שיימשכו שעות ואף ימים.
הסופה המגנטית הנוכחית כוללת שתי סערות שמש, הנגרמות על ידי שני חורים שנצפו לאחרונה בקורונה (מעטפת) של השמש ויגיעו לכדור הארץ בין התאריכים 20-22 ביולי. עוצמתה של הסערה סווגה כסערה גיאומגנטית G1, כאשר הדרגה הגבוהה ביותר היא G5.
כאמור, סערה גיאומגנטית נגרמת על ידי רוחות שמש הפוגעות בשדה המגנטי של כדור הארץ ועלולה לגרום לתנודות ברשת החשמל, להפרעות בפעילות לוויינים ושיבוש תקשורת רדיו ולווין. הסופה עלולה לגרום גם לשינויים בהתנהגותם של בעלי חיים נודדים, שמושפעים מהמגנטיות הקוטבית ה"טבעית" של כדור הארץ.
זוהי הצורה החלשה ביותר של סופת שמש בסולם, שנע בין G1 ל-G5. עם זאת, לפי חוקרת מזג האוויר בחלל ד"ר טמיתה סקוב, ייתכן כי הסופה תהיה חזקה יותר. "קשה יהיה לחזות את הכיוון המגנטי של סופת השמש המכוונת לכדור הארץ. תנאים ברמת G2 (אולי G3) עשויים להתרחש אם השדה המגנטי של הסערה הזו מכוון דרומה", היא צייצה בטוויטר.
פליטת מסה קורונלית (CME) ופעילות סולארית אחרת מתרחשות באזורים פעילים של השמש שבהם השדות המגנטיים חזקים במיוחד. פליטות מסה שכאלו, שבדרך כלל אינן מזיקות, יכולות להיות מורכבות ממיליארדי טונות של חומר מאטמוספירה של השמש ולשאת שדה מגנטי. הם משתחררים מהשמש כאשר קווי שדה מגנטי מעוותים מתכווננים לפתע מחדש.
יש לפחות תוצאה יפה אחת של סופות שמש: סערות G1 גורמות גם לתצוגות זוהר על פני שמי הלילה שנגרמות כאשר אלקטרונים מרוחות שמש פוגעים בשדה המגנטי המגן על כדור הארץ מפני חלקיקים טעונים מהחלל. סערה דומה נצפתה כבר ב-15 ביולי, וחלק מהחומר מאותה פליטה גרם לתצוגות זוהר צפוני יוצאות דופן שנצפו ב-19 ביולי.
הזוהר הצפוני נגרם כאשר האלקטרונים בסערות השמש מאיצים לכיוון הקטבים, שם השדה המגנטי חלש יותר, ומתנגשים באטומי חמצן וחנקן ובמולקולות באטמוספירה העליונה של כדור הארץ, מאות קילומטרים מעל כדור הארץ, במהירויות גבוהות.
כשהם מתנגשים, האלקטרונים מעבירים את האנרגיה שלהם לאטומים האטמוספריים, ומסעירים אותם למצב אנרגיה גבוה יותר. כשהאטומים יורדים בחזרה לאנרגיה נמוכה יותר, הם משחררים את האנרגיה העודפת שלהם בצורה של האורות הכחולים והירוקים הנראים בשמים.
במהלך סופות גיאומגנטיות חזקות, האלקטרונים פוגעים באטמוספירה פנימה יותר מהקטבים, ולכן באירועים כמו הסופה הנוכחית, ניתן לראות את הזוהר הצפוני בקווי רוחב נמוכים ודרומיים מהרגיל.
האירוע הדרמטי ביותר בהיסטוריה של הסופות המגנטיות, או לפחות האירוע הראשון שתועד, אירע לפני כ-150 שנה. הראשון שקישר את השמש לאירועים גיאומגנטיים על פני כדור הארץ היה האסטרונום הבריטי, ריצ'רד קרינגטון.
בבוקר של ה-1 בספטמבר 1859, קרינגטון הבחין ב"שני כתמים של אור עז ולבן", שמתפרצים מנקודות כהות על פני השמש. האנומליה הסולארית נראתה רק לכמה דקות, אך 17 שעות לאחר מכן אותה פליטת מסה סולארית תעורר סערה אלקטרומגנטית ענקית על פני כדור הארץ, שתשנה את שמי הלילה ליום.
באותו הערב, האווירה מעל הקטבים הפכה כל כך טעונה בחשמל כך שהזוהר הצפוני נראה הרחק דרומה ונצפה ברומא, קובה, מיאמי ואפילו קרוב לקו המשווה באיים הקריביים. מערכת הטלגרף, עיקר התקשורת באותם ימים, מצאה את עצמה תחת "התקפה מגנטית": חוטי הטלגרף פרצו בלהבות ברחבי העולם והמפעילים נשטפו בניצוצות וזעזועים.
אירוע קרינגטון, שנקרא על שם האסטרונום הבריטי, הוא עדיין הסופה הגאומגנטית האינטנסיבית ביותר שתועדה אי פעם. אירוע נוסף ברמת קרינגטון נחשב לאירוע של אחד ל-150 שנה אבל כיום, כשהעולם הטכנולוגי שלנו כל כך תלוי בחשמל ובחומרים מוליכים, יש חשש שהגדול הבא עלול לפגוע ברשת הלאומית ולהשבית את מערכות התקשורת - עם השלכות חברתיות וכלכליות קשות.
התרעות פיקוד העורף