באחד מהעמודים, היה נראה בבירור שמישהו כתב את התאריך כשנת 1862, ונראה היה כי הספר מוען לאישה בשם ג'וליה. אך כאשר דייר התעמקה בדפי הספר, היא מצאה תגלית מטרידה למדי - שכן היה DNA אנושי כלול בסיפור. בין הדפים היו ניירות מקופלים שהכילו שיער בצבע בלונדיני. כל פיסת נייר הייתה מקופלת בצורת מעטפה, כשעליהן שמות ותאריכים, כולם מהמאה ה-18.
אדם אחד כתב: "בתקופה ההיא היה נהוג לתת שיער לאדם האהוב עלייך כמזכרת, או שהורה אסף שיער מילדיו שעזבו את העולם כדי לזכור אותם". גם אם אכן המנהג היה נפוץ בזמנו, גולשים אחרים לא התרשמו מההסבר ותהו האם מדובר ב"רוצח סדרתי". "אדם אחר הגיב: "אני חושבת שאת צריכה להודיע למשטרה. אולי בעזרת זה יצליחו לפתור תעלומה בת מאות שנים", בעוד שמגיב נוסף כתב: "אני לא יודע מה לחשוב, אבל זה נראה רע מאוד".
דייר כתבה מאוחר יותר שהספר אינו "יומן סודי של רוצח סדרתי", שכן מאז, לטענתה, היא הצליחה לאתר את משפחתו של בעל הספר, וזאת כדי לשאול בעניין השיער. נמסר לה כי "שום דבר רע לא קרה".
התרעות פיקוד העורף