כעבור 15 שנה, ויילר אירגנה פגישה עם אמה הביולוגית כדי לקבל תשובות. אך האם נעלמה לאחר פגישה אחת, והיא נותרה עם תחושת נטישה וחסרת ערך. רק בגיל 41, סיפרה ויילר את האמת לחבר קרוב. הוא הגיב בחמלה ולא בגועל, ועזר לה להיפטר מהבושה שליוותה אותה. היא סיפרה על עברה גם לאחים ולהורים המאמצים שאהבו אותה ללא תנאי.
ויילר מעולם לא הביאה ילדים לעולם מתוך אחריות, אך אוהבת את אחייניה ואחייניותיה. היא למדה לאהוב את עצמה למרות סוד עברה. כיום היא אישה מאושרת שלא מסתירה עוד את סיפורה.