כץ אשר בת ה-34, תושבת גנות הדר שבשרון, נחטפה ב-7 באוקטובר מבית אמה בקיבוץ ניר עוז עם בנותיה רז בת ה-5 ואביב בת ה-3 והוחזקה ברצועת עזה 49 ימים. אמה של כץ אשר נרצחה בשבת השחורה, אחיה רביד כץ נרצח גם הוא וגופתו נחטפה לעזה ובן זוגה של האם, גדי מוזס, נחטף ועדיין נמצא בשבי חמאס.
"היי לקהילה הכי שווה בישראל, מזמן לא נפגשנו. אז איך זה לחזור מהשבי עם שתי הבנות הקטנות שלי אתן שואלות?", כתבה בפוסט שזכה בעת כתיבת שורות אלה ל-132 אלף לייקים ול-15.6 אלף תגובות.
"זה לחכות חצי שנה מאז שחזרנו הביתה עד שיהיו לי הכוחות לרשום משהו מצחיק, או לפחות לא מאוד עצוב. זה שהקטנה שלי עונה לי 'כן חביבי', 'לא חביבי'. זה לחשוב בשבי איזה תמונה שלי פרסמו ולקוות שבחרו תמונה יפה. זה להבין שהתמונה הזו הסתובבה בכל העולם. זה שהבית שלי הפך לתחנת רכבת של שליחים של אוכל ומתנות בלי שהזמנתי כלום. זה להקצות חדר בבית רק בשביל לאחסן את כל המתנות שעוד לא הבאתי לבנות", סיפרה.
"זה עד שאני כבר יוצאת מהבית, לראות את המבטים של כולם, ויש את אלה שגם מחבקים בלי רשות. זה שמלצריות שקטנות ממני בעשור ואפילו יותר שואלות למה אני כל כך מוכרת להן ושהאם מלצרתי איתן פעם. זה שיוני אומר כן לכל מה שאני רוצה ואפילו מבצע מיד. זה שיוני הסכים לעוד ילד, או אפילו לכמה! כמה שאני רוצה! זה ארגזי ה'זירו' שחיכו לי בוקר אחד מחוץ לדלת, תודות לפוסט שעלה פה על כך שאני מכורה. ולחבר'ה בעבודה שלי, רק שתדעו שאני מגיעה ביום ראשון אז בבקשה למלא מקררים", הוסיפה.
"ועכשיו ברצינות, זה לגלות את עם ישראל הנפלא, עם כל התמיכה, והעזרה, זה לגלות כמה המשפחה שלי ושל יוני בעלי גיבורי על אחד אחד ואחת אחת! אבל זה גם סיוטים בלילה, פחד מרעשים, כעס של ילדות קטנות שלא מבינות למה זה קרה להן והתמודדות עם שאלות קשות ששוברות לי את הלב", שיתפה.
"זה לעצום את העיניים ולראות את החוטפים שלי מול הפנים. זה געגוע בלתי נגמר לאמא שלי היקרה, לאחי הגיבור ולחברים שכבר לא אזכה לראות. וזה בעיקר לעטות מסכה מחייכת על הפנים כדי לגדל את הבנות בבית שמח למרות שהלב מדמם. וזה בעיקר בעיקר הרבה הרבה תפילות, שגדי מוזס הסבא של הבנות שלי שהן כל כך אוהבות יחזור כבר הביתה יחד עם כל שאר החטופים, אמן! וזה להפעם, על קצה המזלג מה זה לחזור מהשבי... פוסט המשך על השבי עצמו ייקח לי קצת יותר מחצי שנה אחרי... אז עוד קצת".
התרעות פיקוד העורף