המסכה נפלה כבר בליל הכלולות. בחדר המלון, רגעים ספורים אחרי שהאורחים האחרונים עזבו את אירוע החתונה, דייויד (שם בדוי) הביט ישירות בעיניה של כלתו הטרייה ואמר: "דרך אגב, אני לא רוצה להביא איתך עוד ילדים - או עם אף אחת אחרת". כך אשה אנונימית כותבת על מערכת היחסים הקשה שחוותה במשך עשורים ל-DailyMail ומנסה להזהיר נשים אחרות ולחזק נשים כמותה, שלא יפחדו לעזוב.
הרגע בו הוא אמר שהוא לא מעוניין בעוד ילדים היה הרגע שבו עולמה התרסק. כאם חד-הורית שיצאה איתו במשך שנתיים, תמיד חלמה על הרחבת המשפחה. דייויד, שגם היה הורה יחיד כשנפגשו, תמיד הביע רצון דומה. "הכל היה שקר", היא נזכרת, "למה הוא ישקר לגבי זה?".
הסיפור התחיל ב-2004, כשחברה הכירה ביניהם בארוחת צהריים. דייויד, מבוגר ממנה בכמה שנים, נראה אדיב ומקסים. הוא סיפר לה שהוא בהליכי גירושין מאשתו השנייה, שלקחה ממנו הכל - את הבית, המשמורת על הילדים והכסף - עד כדי פשיטת רגל.
"עדיין, דייויד נראה כמישהו אוהב ודואג", היא מספרת. "אני עכשיו מזהה את החיזור שלנו למה שזה באמת היה: 'love bombing' (הפצצת אהבה)". זוהי טקטיקת מניפולציה ידועה של נרקיסיסטים וסוציופתים, שבה הם מציפים את הקורבן בחיבה - ארוחות ערב, פרחים, מתנות והבטחות לחיים מפוארים.
הסימנים המדאיגים החלו להופיע בהדרגה. תחילה היו אלה הערות אגביות על לבושה או על חבריה. שישה חודשים לתוך מערכת היחסים, אחת מחברותיה התריעה: "את יודעת, הוא באמת בריון. הוא מתעמר בך. הוא כבר אומר לך מה ללבוש. הוא כבר אומר לך עם מי את יכולה להיות חברה". הוא דרש ממנה להיפטר מהפסנתר שלה כי "לא רצה איזה פסנתר שנראה ישן בבית". אפילו החתול האהוב שלה נאלץ ללכת בגלל דרישותיו. "פשוט רציתי שקט אז לא התנגדתי", היא מודה.
השליטה שלו הלכה והתהדקה. היא הפכה למזכירתו האישית בגלל סירובו ללמוד להשתמש במחשב. כשביקשה ללכת לישון מוקדם בגלל העבודה למחרת, תגובתו הייתה קרה: "ובכן, חבל מאוד". אפילו בתכנון החתונה הוא הכתיב: "אסור לך ללבוש שמלה שמראה מחשוף. אני לא רוצה שאנשים יראו את החזה שלך". חברה נוספת התקשרה אליה בפאניקה לפני החתונה: "אני באמת לא חושבת שאת צריכה להתחתן. אני יודעת שזה מביך לבטל, אבל אני באמת חושבת שאת עושה טעות ענקית".
ההתעללות החריפה לאחר החתונה. בארוחות ערב היה משפיל אותה בפומבי: "את לא שותה עוד כוס יין", היה אומר, למרות ששתתה רק כוס או שתיים. היא החלה להתלבש באופן שמסתיר את גזרתה. "פעם לבשת בגדים סקסיים ועכשיו את מתלבשת כמו סבתא", העירה חברה מודאגת.
כשניסתה להתחיל עסק משלה, הוא השפיל אותה ואמר שזה יהיה כישלון. הוא היה מפריע לשנתה על ידי הגברת עוצמת הטלוויזיה לרמה מחרישת אוזניים כשהלכה לישון בוכה. הוא אילץ אותה לקיים יחסי מין, תופס אותה בכוח ונועל אותה בחדר השינה. "הייתי מבוהלת שאלה יהיו חיי עד יום מותי", היא נזכרת.
כשעברו לעיר אחרת, היא קיבלה הצעת עבודה חדשה. כשחזרה הביתה וסיפרה על כך, הוא נזף בה על שלא ביקשה את "רשותו". "הייתי בהלם", היא מספרת, "הייתי חייבת להרוויח כסף בשבילנו איכשהו. אבל הוא אמר שזה לא רלוונטי והוא חייב 'לאשר' כל דבר שאני עושה".
בעבודתה בנדל"ן, הוא התעקש ללוות אותה לכל פגישה של הערכת שווי שביצעה, או ימי ״בתים פתוחים״ שעשתה עבור לקוחותיה, כדי לפקח על כל מי שנמצא שם. לבסוף, הוא אילץ אותה לעזוב את הקריירה של 25 שנה: "אני לא אוהב שאת עובדת שם, אני לא אוהב את הבחור שאת עובדת בשבילו. את הולכת לשם היום ומתפטרת". בלית ברירה, היא חזרה לעבוד כאחות, מקצועה הקודם.
ב-2020, הזדמנות נקרתה בדרכה כשהממשלה האוסטרלית אפשרה גישה מוקדמת לכספי פנסיה בעקבות הקורונה. בגיל 60, היא ראתה בכך הזדמנות להכין תכנית בריחה כלכלית בלי ידיעתו של דייויד, שעדיין שלט בכל כספה. עדיין, לקח כמעט שלוש שנים נוספות עד שהצליחה להימלט.
"ארזתי את המזוודה שלי בזמן שהוא המשיך לומר, 'את לא הולכת, את לא הולכת'. הייתי חייבת לדחוף אותו הצידה - 17 שנים של פחד ותסכול פועמים בעורקיי - ואז זינקתי החוצה מהבית ולתוך המכונית".
היא נסעה ישר לתחנת המשטרה. "כשהגעתי, עצרתי והוצאתי את הטלפון מהתיק שלי. התקשרתי לדייויד ואמרתי ברוגע כמה שגופי הרשה: 'אני בתחנת המשטרה ואני הולכת להתלונן עליך - או שאתה נותן לי לחזור עכשיו, לקחת את הדברים שלי וללכת". תגובתו חשפה את אופיו האמיתי: "בסדר, נו, תחזרי - אבל אם את מנסה לעזוב אותי, אני אדאג להרוס אותך כלכלית. תלכי בלי כלום".
החוויה בבית המשפט הייתה כה טראומטית ומלחיצה עד כדי שהיא עברה התקף לב במהלכו. הליכי הגירושין נמשכו 20 חודשים מתישים, במהלכם דייויד סירב לספק גילוי פיננסי מלא, והציע רק שני עמודים של דף חשבון בנק מאחיו. היא איבדה כמעט את כל חסכונותיה על הוצאות משפטיות ושכר דירה. הוא אפילו לקח את הכלב האהוב שלה בטענה שהוא שלו.
בית המשפט העניק לו את רוב הנכסים בשל גילו המבוגר, למרות תרומתה הכלכלית המשמעותית לאורך השנים. בגיל 62, ללא סיכוי להיות בעלת בית למרות שתי קריירות מצליחות בסיעוד ונדל"ן, היא מתכננת לחיות בקרוואן כשתפרוש לפנסיה. "נקודת האור היחידה היא שאוכל לטייל ברחבי אוסטרליה וליהנות באמת מהחיים", היא אומרת.
גם כשדייויד מחוץ לחייה, היא עדיין מתמודדת עם בעיות בריאות רציניות כתוצאה משנים של לחץ נפשי. "אני לא יכולה לעבוד במשרה מלאה. הייתי רוצה לחדש את העסק המקוון שלי, אבל קשה להיות כל כך ענייה וחולה", היא מספרת. למרות הכל, היא מסרבת להיכנע: "אני מחשיבה את עצמי בת מזל. הסתכלתי למפלצת ישר בעיניים ושרדתי".