"ליבי צנח כשבדקתי את יתרת הבנק שלי באינטרנט", מספרת אישה אנונימית בשנות הארבעים לחייה למגזין דיילי מייל. "3.43 פאונד בלבד הפרידו ביני לבין משיכת יתר. באותו רגע, בעלי שהה בנסיעת עבודה במינכן, כנראה נהנה מארוחת צהריים ארוכה עם יין משובח על חשבון החברה, בזמן שאני אכלתי שעועית על טוסט".
ההסדר הכלכלי ביניהם ברור: היא, סופרת עצמאית המתמודדת עם תנודות כלכליות תכופות, אחראית על כל הוצאות שלושת ילדיהם וה"כיף" - ימי טיול, ארוחות צהריים בפאב וכדומה, בעוד הוא מכסה את "הבסיס" - המשכנתא והחשבונות השוטפים. הסדר זה, שפעל בעבר, הפך יותר ויותר בלתי ניתן לניהול עם העלויות המשתנות באופן דרמטי מחודש לחודש.
משבר יוקר המחיה החמיר את המצב. המשכנתא זינקה ב-500 פאונד בחודש, וחשבונות החשמל התייקרו משמעותית, מה שהותיר את ג'ק, לטענתו, עם פחות הכנסה פנויה מתמיד. בעבר, כשהיה לה קשה, היא יכלה לבקש תוספת, אבל זו כבר לא אופציה. הילדים, היא מציינת, נהיים יקרים יותר ויותר.
החודש האחרון משקף היטב את המציאות: 155 פאונד לציוד כדורגל ונעליים לבן המתבגר, 200 פאונד כמקדמה לטיול בית ספר של הבת הצעירה, ו-325 פאונד למתנות ומסיבת יום ההולדת של הבת האמצעית. כל זאת בזמן שהיא עדיין ממתינה לתשלום על שלוש חשבוניות.
"בואי לא נעשה את זה עכשיו", הוא אומר בכל פעם שהיא מעלה את נושא החשבון המשותף. "הדברים קשים כרגע. הכספים שלנו כבר מתוחים עם העלייה במשכנתא ובחשבונות. קל לי יותר לנהל דברים לבד". כשדוחקים בו, הוא מזכיר את הפנסיה שהוא בונה עבור שניהם "יום אחד", והיא נשארת עם תחושה שהיא לא הגיונית או תובענית.
מחקר מאוניברסיטת מאונט סיינט מרי בארה"ב מאשש את חוויותיה: נשים מחזיקות בפחות ממחצית החסכונות של עמיתיהן הגברים, קרנות הפנסיה שלהן קטנות יותר, והן נושאות בנטל הטיפול ללא תשלום.
המצב לא היה תמיד כך. לפני הילד הראשון, לפני כ-13 שנים, היא הרוויחה 35,000 פאונד בלונדון, וג'ק הרוויח בערך פי שניים. בדירת שני החדרים שלהם, שהייתה קטנטנה, היא שילמה שליש מהמשכנתא בהתאם להכנסותיהם היחסיות. היא הייתה אסירת תודה ולא נתנה מחשבה לפתיחת חשבון משותף.
"אמי תמיד אמרה לי שחכם שיהיה לי 'קרן בריחה' משלי", היא נזכרת. היא נהנתה מהעצמאות הכלכלית - אם רצתה סוודר קשמיר ב-140 פאונד, היא קנתה בלי לתת דין וחשבון.
הקריירה שלה השתנתה דרמטית עם ההורות - "קנס האימהות", כפי שהיא מכנה זאת. היא עזבה את עבודתה במגזין והפכה לעצמאית. חופשת לידה שנייה, פחות משנתיים לאחר מכן, הרחיקה אותה עוד יותר מהמסלול המקצועי. בזמן שהקריירה שלו פרחה, שלה התדרדרה.
כשג'ק הציע לעזוב את לונדון, באומרו "אין טעם לגור בלונדון אם אנחנו הולכים לגור בשוליים", היא הייתה מאושרת לעבור לפרברים, אך הוא רצה לעבור רחוק יותר. המעבר לבית עם ארבעה חדרי שינה בפרברים הרחוקים השפיע על אפשרויות התעסוקה שלה. עם ג'ק שבקושי חוזר לפני 8 בערב, ועלויות הטיפול בילדים, היה מעט מאוד עבודה בתשלום שיכלה לעשות.
במשך השנים, הטינה גדלה. "ההשפלה של לבקש 'תמיכה' מג'ק מעצבנת", היא אומרת. לאחרונה, אחרי ששילמה על מלון וארוחת ערב, היא ביקשה 100 פאונד למשקאות ומתנה ליום הולדת 40 של חברה, ונאלצה להזכיר לו פעמיים להעביר את הכסף. "זה גורם לי להרגיש יותר כמו העוזרת שלו מאשר אשתו".
היא מבזבזת זמן רב בדאגה לגבי כסף. מעולם לא הייתה טובה עם כסף - מבזבזת יותר מחוסכת - וצברה חוב של 8,000 פאונד בכרטיסי אשראי בשנות העשרים שלה. היא מעולם לא דמיינה שתחיה במשיכת יתר בגיל העמידה.
למרות הקשיים, היא מודה שלעתים נוח להיות "בורה באושר" לגבי הכספים המשותפים. כשג'ק מתלונן על עליית מחירי האנרגיה או המשכנתא, זו בעיה שלו. היא גם נהנית מהחופש להוציא 80 פאונד על הלבשה תחתונה בלי לתת דין וחשבון.
"איך אנחנו יכולים להיות צוות ושותפות אם יש לנו חשבונות נפרדים?" היא שואלת. ההתעקשות של ג'ק על ההפרדה גורמת לה לתהות אם הם באמת צוות. "הלוואי שלא הייתי נפרדת מחבר העשיר שלי מהאוניברסיטה," היא מהרהרת, אך מיד מוסיפה שלמרות שלפעמים היא חושבת שאולי היה לה טוב יותר כרווקה, אחרי כל השנים האלה, היא לא באמת יכולה לדמיין חיים בלי ג'ק, למרות המצב הכלכלי.
התרעות פיקוד העורף