היומיום שלהם, מאז יציאתו לפנסיה, מתנהל בשגרה מונוטונית: הם יושבים על הספה, צופים בטלוויזיה, אוכלים ארוחת ערב יחד בשתיקה, ואז פורשים לחדרי שינה נפרדים. היא ניסתה לדבר איתו על המצב פעמים רבות, כשהפעם האחרונה הייתה לפני כחודש. "אני לא מרגישה שאתה מקשיב לי. אלה הרצונות והצרכים שלי. כשהתחתנו, לא חשבתי שככה זה יהיה. אנחנו לא צוות או שותפות - אנחנו פשוט שותפים לדירה," היא אמרה לו. אך בעלה, שהיא מתארת כ"סגור רגשית ולא רוצה לשמוע על זה", לא הגיב. היא אינה בטוחה אם זה מחוסר רצון או חוסר יכולת להשתנות, אך היא כבר די ויתרה על הניסיונות.
בהגיעה לגיל 50, היא העריכה מחדש את חייה. הדיכאון המוחץ של נישואים כושלים והצורך במישהו "שיעריך אותי, ישים לב אלי ויגרום לי להרגיש רצויה", יחד עם החשש שבגיל 60 כבר לא ירצו אותה, הובילו אותה להחלטה לפני שנה ש"מספיק זה מספיק". אך המחשבה על הטלטלה הכלכלית של גירושין הפחידה אותה, ופגישה עם עורך דין בענייני גירושין רק חיזקה את החששות. כמו רבים אחרים, היא מצאה את עצמה נשארת בנישואים "למען הילדים".
במקום להצטרף לאפליקציות היכרויות רגילות, מחשש שבנו המתגרש של בעלה (שיש לו עוד ילדים בוגרים) יראה את הפרופיל שלה, היא פנתה לאתר Illicit Encounters. לאחר מספר פגישות קפה שהסתיימו בחוסר כימיה, היא פגשה בפברואר גבר בן 46. בפגישותיה גילתה שמצבה נפוץ - אנשים רבים נשואים זמן רב ומרגישים שהניצוץ דעך.
ניהול הרומן דורש תכנון קפדני. עבודתה במשרה חלקית והעובדה שהמאהב מנהל את היומן שלו בעבודה מקלים על תיאום פגישות בשעות היום, למרות שנוכחותו התמידית של בעלה בבית מקשה על התמרון. היא משתמשת בתירוצים כמו קניות, חדר כושר או מפגשים עם חברים. היא חושדת שבעלה אולי מודע לרומן, אך כמוה, מעדיף לשמר את הדינמיקה הקיימת.
תקופת החגים מציבה אתגרים מיוחדים. למרות שקל יותר למצוא תירוצים ליציאות, היא לא יכלה לראות את המאהב בערב חג המולד, בחג עצמו או ביום שאחריו. כפיצוי, הם תכננו לילה במלון - אירוע נדיר ומרגש עבורם. היא מנצלת את העובדה שהיא נפגשת עם חברות מהאוניברסיטה כמה פעמים בשנה כתירוץ ל"ספא עם חברות", בעוד הוא מספר לאשתו על "אירוע עבודה בלונדון".
חשבון הבנק המשותף עם בעלה מונע ממנה לקנות מתנות למאהב, וגם קבלת תכשיטים אינה אפשרית כי בעלה היה שואל על מקורם. במקום זאת, הם הסכימו שהמלון והארוחה יהיו מתנתם ההדדית.
למרות שהרומן מספק לה את החיבה הרגשית והפיזית שהיא משתוקקת אליה, המצב מורכב. היא מתמודדת עם רגעי אשמה, אך מזכירה לעצמה ש"אני צריכה את זה". בימי מחלה או כשהיא זקוקה לחיבוק, היא מוצאת את עצמה לבד, כי אינה יכולה לפנות לבעלה לחיבה אחרי עשור ללא אינטימיות, והמאהב אינו זמין תמיד. "יש לי את הכלב לחבק", היא מציינת, "אבל זה לא בדיוק אותו דבר!"
היא מזהירה שלמרות שרומנים מציעים פתרון מהיר, ההשלכות עלולות לכלול פגיעה ברגשות ואמון שבור. המלצתה היא לנסות שיחה פתוחה או ייעוץ מקצועי, ואם מערכת היחסים באמת הגיעה לסיומה, לסיים אותה בצורה מכבדת לפני חיפוש קשר חדש.
התרעות פיקוד העורף