מדי ינואר, המשפחה המורחבת של רחל וילבור (שם בדוי) נאספת למפגש משפחתי גדול, כך היא חושפת בדיילי מייל. כל אחד מגיע עם הילדים, בני הזוג, ובמקרה שלה - עם בעלה מרקוס והחבר שלה ניל. כן, מדובר במבנה משפחתי מיוחד במינו: רחל נשואה לגבר אחד וחיה בקשר עם גבר אחר.

למרות המורכבות הנראית לעין, השניים - מרקוס וניל - מתנהלים בצורה מפתיעה בהרמוניה. הם לא בדיוק חברים הכי טובים, אך הם מכבדים זה את זה, מעניקים מתנות ביום בהולדת, מתכונים ושולחים הודעות אחד לשני מדי פעם. כשהם נפגשים באירועים משפחתיים, הם מוצאים עניין משותף בשיחות על היסטוריה ופוליטיקה.

היא תמיד אהבה גברים עם דעות חזקות, ועכשיו יש לה שניים בחייה. הדבר גורר חיוכים מהאחים והאחיות שלה. אך, הילדים של רחל ומרקוס - אחד עדיין בבית ספר והשני באוניברסיטה - מרגישים בנוח עם המצב המשפחתי.

היחסים בינה לבין מרקוס מאופיינים בשותפות עמוקה: הם מגדלים יחד את הילדים, שותפים בבעלות על הבית ויש להם קשר משפחתי אוהב ועמוק, כולל חשבונות משותפים. עם זאת, היא ומרקוס אינם מקיימים יחסי מין כבר 16 שנה, וחיי האהבה שלהם דעכו לאט במשך עשור לפני כן.

החבר שלה, ניל, בן 59, בקשר רומנטי איתה כבר כמעט תשע שנים. למרות הקשר הרומנטי, החיים הביתיים שלהם מוגבלים בעיקר לאינטימיות, בישול וצפייה בנטפליקס. לניל יש בן בוגר, אך הוא מעולם לא היה נשוי וגר בדירת רווקים.

היא מודעת לכך שרבים היו מוצאים את המצב קל יותר להבנה אילו הייתה גרושה או פרודה ממרקוס. אולם, מאחורי הסידור הבלתי קונבנציונלי הזה עומדים אירועים שאינם ידועים לאחרים.

לא יודעת מה לעשות בעקבות המצב של בעלה (צילום: אינגאימג')
לא יודעת מה לעשות בעקבות המצב של בעלה (צילום: אינגאימג')

כאשר מרקוס היה בן 13, בסמסטר הראשון שלו בפנימייה בסוף שנות השישים, הוא עבר תקיפה מינית על ידי תלמיד בוגר טורדני. האירוע השאיר צלקות נפשיות שקיימות עד היום, ולאורך השנים, היא הגיעה למסקנה שזה כמעט בוודאות הסיבה שהתקשה לשמור על אינטימיות פיזית ביחסים שלהם.

היא הבינה היטב שאין דבר בודד יותר מנישואים שבו בן זוג שוכב ער ומתגעגע לאינטימיות, בעוד השני מפנה את הגב. ועדיין נשארה כי אהבה את מרקוס. אף אחד מאיתם לא הבין כמה הרסני העבר שלו יהיה כאשר התאהבו לפני 30 שנה. היא הייתה רק בת 25 כאשר פגשה את מרקוס בעבודה.

כאשר מרקוס והיא התאהבו, הוא סיפר לה את כל הסיפור. הוא היה חלק מהדור האחרון של תלמידים שחוו "fagging", המחייב תלמידים חדשים להשלים משימות עבור תלמידים בוגרים. התלמיד הבוגר שהוצמד אליו הרחיב את זה לדרישה לסיפוק מיני. כיום, בית משפט היה מגדיר זאת כאינוס של בן 18 לנער בן 13.

במבט לאחור, ברור שהיו כמה מורים שידעו מה קורה ואולי אפילו הטרידו בעצמם את הבנים. היא דיברה עם גברים אחרים שסבלו בבית הספר הזה ואמרו לה שהייתה תרבות של התעללות.

אמו של מרקוס הייתה חולה קשות באותה תקופה, מה שהפך אותו לבחור פגיע שבריונים מחפשים. כאשר אמו מתה לקראת סוף הסמסטר האיום ההוא, ההתעללות פסקה פתאום. בעלה מאמין שמישהו בכיר אמר מילה שקטה לתלמיד הבוגר. על אף זאת, ההשפעות של ההתעללות המינית היו עמוקות ומרחיקות לכת.

פעם נוספת מרקוס הפך למטרה. כאשר תפס טרמפ במהלך טיול בצרפת, גבר מבוגר במכונית ספורט אסף אותו והציע לו משקה מבקבוק. מרקוס סיפר לה, בצורה שקטה ועניינית, שהוא התעלף והתעורר מאוחר יותר, נטוש על שולי הדשא. עד היום, אין לו מושג מה קרה בשעות האלה.

על אף כל זאת, מרקוס נראה שקט, בטוח ואינטלקטואל מתוחכם כאשר היא פגשה אותו. הוא היה 15 שנה מבוגר ממנה, אבל כה צעיר ונאה שפער הגילאים לא היווה משמעות. המשיכה הייתה ללא ספק הדדית, עמוקה ומטורפת ומלאת סיפוק. כל היחסים הקודמים שלה הרגישו חלולים וחסרי משמעות בהשוואה לרגש שלה כלפיו. בפעם הראשונה שהתנשקו, שניהם נסוגו לאחור ואמרו "אני אוהב אותך" בו זמנית, ותוך פחות משנתיים התחתנו. חיי האהבה שלהם היו תשוקתיים באמת באותם ימים הראשונים ומעולם לא הרגישה מאושרת כל כך. למרות זאת, כשרחל מביטה לאחור, היא מבינה שהיו רמזים לכך שבעלה סובל מטראומה.

נושא איתי טראומה (צילום: אינגאימג')
נושא איתי טראומה (צילום: אינגאימג')

מרקוס התקשה להביט בעיניים בזמן הסקס ולאחר מכן היה נסוג עמוק לתוך עצמו, כאילו מחיר כבד נגבה ממנו. מעולם לא בילו יום שלם במיטה כפי שהיא בילתה במערכות יחסים קודמות. לפעמים מרקוס היה עובר תקופות ממושכות של דיכאון שיצרו חומה ביניהם.

היא הייתה בוכה ומתחננת אליו לתשובות. אך הוא דחה את האפשרות שחוויות בית הספר שלו היוו גורם לכך. בהדרגה, כמעט באופן בלתי מורגש, מרקוס העלים את יכולתו להעניק חיבה פיזית. תוך חמש שנים מהנישואים, זה לא היה מיוחד אם היו עוברים ארבעה חודשים ללא יחסי מין. אם היא ניסתה ליזום משהו מיני, היה מוצא תירוץ בלתי משכנע: שהוא עייף, מדוכא, סובל מכאבי ראש או לחוץ מהעבודה.

רחל, שבאה ממשפחה גדולה ופתוחה שבה דנים בבעיות בגלוי, ניסתה שוב ושוב לדבר עם מרקוס, אך ללא הועיל. היא אמרה לו שהמצב מסוכן והזהירה שהתסכול הגדל שלה עלול בסופו של דבר להוביל אותה לבגוד בנישואים. הוא היה עונה, "כן, עלי לשפר את זה", אך דבר לא השתנה. היא הרגישה שבקשותיה לחיי אהבה נורמליים מרגישות לו כדרישות בלתי נסבלות. לאט לאט היא התחילה להתעורר באופן קבוע לקולות של בכי בחלומותיו.

רחל מעולם לא פיקפקה שמרקוס אוהב אותה (וגם עכשיו לא), אבל החלה לפקפק ביכולת הפיזית שלה. קשה להרגיש משיכה מינית אם בעלך אינו מגלה שום רצון לקיים יחסים. באותה עת הייתה בתחילת שנות השלושים שלה והייתה בתפקידים בכירים. הניתוק בין החיים הפרטיים והציבוריים שלה הפך למובהק ומטריד יותר ויותר.

אבל היא גם הייתה מודעת היטב שהפחד הגדול והבלתי מדובר של מרקוס הוא להיות נטוש. עדיין היו דברים רבים שנהנו לעשות יחד, כמו טיולים ארוכים בכפר או שעות של סיבובים בחנויות ספרים וסיורים בגלריות אמנות. רחל טוענת שהיא הייתה צריכה לשלוח את מרקוס לטיפול פסיכולוגי מסודר באותו זמן - ללא תירוצים. במקום זאת, שרדה את המצב הקשה.

במציאות הזאת נולד בנם הראשון, כעבור שלוש שנים, היא עודדה את מרקוס לחשוב על ילד שני, בטענה שלגדול כילד יחיד לא הולך טוב עבורו. מרקוס קיבל את האבהות בחום ובאהבה. אלו היו השנים הטובות ביותר ביחסיהם - הוא פשוט התמסר לטיפול בתינוקות. הם אהבו את החופשות המסורתיות בחוף הים, ובבית היה כל כך הרבה לגו.

רחל עבדה במשרה חלקית מהבית בבקינגהמשייר, ומרקוס היה נוסע מדי פעם ללונדון למשרד, אבל הוא העדיף להישאר בבית ולהשגיח עליהם. הוא הראה אהבה דרך מעשים: בישל אוכל, ניקה את הבית, דאג שהחשבונות יישלחו בזמן ולקח את הילדים למטפלת.

כשדיברו על המיניות, מרקוס אמר שהוא לא מאשים אותה, הוא הרגיש אשם. אבל ככל שעברו השנים, הבעיה הבסיסית נשארה בדיוק באותו מקום. היא חזרה לעבוד במשרה מלאה אחרי שהילדים התחילו ללכת לבית ספר, ואז היא הבינה עד כמה נישואיה ריקים מינית. בכל פעם שניסתה להעלות את הנושא עם מרקוס, הרגישה כמו טרדנית וקטרנית.

לבסוף היא דיברה עם ניצולי התעללות מינית אחרים, וגילתה שרבים חווים פחד דומה מאינטימיות. "המין לא המקום הבטוח שלי", אמר אחד מהם, "זה המקום שבו פגעו בי ובגדו בי, אז אני לא רוצה לחזור לשם סתם בשביל הנאה". מרקוס זלזל בתיאוריה הזו, אבל היא המשיכה להתעורר בלילות לקול היללות שלו בחלומות - צליל כואב שסיפר את סיפורו שלו.

יום אחד היא עברה לחדר האורחים, בתירוץ של דפוסי השינה הלא יציבים של מרקוס, אבל בעצם כבר ידעה שאף פעם לא תחזור. כשהבן הבכור שלהם הגיע לגיל 13 - אותו גיל שבו מרקוס עבר את ההתעללות והפך לנער מדוכדך בבית הספר - היא החלה להרגיש שזו טראומה בין-דורית.

הבן שלהם הותקף בבית הספר והתחיל להתנהג בצורה מאתגרת בבית. היא ציפתה שמרקוס יגלה אמפתיה וינחם, אבל הוא הגיב בהיסטריה, כאילו הוא זה שנפגע. היא הרגישה כאילו היא מתמודדת עם שני מתבגרים משוגעים בו-זמנית. היא אמרה למרקוס שפצעי העבר שלו מבית הספר מתפרצים, אבל הוא דחה את זה כפסיכולוגיה זולה.

רק כשקיבלו תמיכה משפחתית שבועית מעובדת סוציאלית שהוכשרה להתמודד עם כעס גברי, היא מצאה מישהו שמסכים איתה. מרקוס חזר על המשפט הקבוע שלו "זה לא פגע בי", אבל האישה הטובה והרגועה הביטה בו ישירות ואמרה: "מרקוס, אתה ניצול של התעללות מינית. כל אדם אחר היה מכנה את זה אונס".

זו הייתה נקודת מפנה. מרקוס סוף-סוף החל בטיפול פסיכולוגי, בגילאי השישים שלו. בארבע השנים שלאחר מכן, הבן הבכור שלהם חזר להיות מאושר, ומרקוס השלים יותר עם העבר. למרבה הצער, זה היה מאוחר מדי מכדי להחיות את חיי האהבה שלהם. יותר מדי דלתות כבר נטרקו.

מרקוס לעתים קרובות התוודה שהוא לא מבין למה אנשים שמים כל כך הרבה דגש על מין, בעוד היא לא יכלה לדמיין חיים ללא אותה קירבה וחיבה. שש עשרה שנים לאחר נישואיהם, היא החליטה על זוגיות שנייה עם גבר גרוש בגילה וסיפרה למרקוס הכל מההתחלה. הוא הבין סוף-סוף שהנסיגה שלו מאהבה פיזית השאירה חלל גדול בחייה. 

פוסט טראומה אילוסטרציה (צילום: אינג אימג')
פוסט טראומה אילוסטרציה (צילום: אינג אימג')

הקשר השני שלה נמשך כמה שנים, רחוק מהמשפחה הצעירה. הוא היה יכול להימשך עוד הרבה יותר, עד שפגשה את ניל - החבר הנוכחי שלה - בבר אחרי אירוע עבודה. שניהם היו מכרים של המרצה הראשי, שדאג לחבר ביניהם כחודש אחרי. הם התחילו בויכוחים סוערים, עד שגילו שיש ביניהם כימיה מיוחדת ומתח מיני. מאז, הם בקשר - פיזי ורגשי - שכבר נמשך יותר משמונה שנים.

ניל הפתיע אותה מהרגע הראשון בנדיבות שלו. הבטחה שלו הראשונה הייתה שאף פעם לא יבקש ממנה לעזוב את מרקוס. הוא רק ביקש שלא תסתיר אותו, כי הוא שונא הסתרה. וההתחלה הכנה הזאת הוכיחה את עצמה מצוין.

בצורה מסוימת, הם נשארו משפחה אוהבת. הילדים יודעים שנישואי ההורים שלהם מיוחדים, אבל מלאי אהבה. היא תמיד ענתה לשאלות בכנות, בלי להעמיס עליהם. כל החברים והמשפחה קיבלו את זה, כי ראו שהילדים במרכז. הם אפילו חגגו ביחד את חג המולד בשלוש השנים האחרונות.

מרקוס והיא הסכימו שהדבר הכי גרוע הוא ילדים שסובלים בגלל יחסים מסובכים של הורים. היא לא יודעת בדיוק איך העתיד יראה, לפעמים הם מדברים בצחוק על בית כפרי משותף, שבו ניל יטפל בחשמל, ומרקוס בגינה. שניהם גבוהים, חכמים, קצת מרדנים, בנים יחידים עם עבר קשה. הם יכולים לדבר כל הלילה על היסטוריה ומכונות, אבל רק אחד מהם נפגע קשה בילדות.

היא חושבת על גברים אחרים שעברו טראומה דומה, שאולי סובלים בשקט. היא שמחה שמרקוס דיבר על העבר, אבל זה רק חלק קטן ממנו. הנדיבות שלו חשובה הרבה יותר. באחת הנסיעות, מרקוס שאל אותה: "מי יותר קשה, ניל או אני?", היא חשבה רגע ואמרה בכנות: "אתם שניכם קשוחים באותה מידה. אבל ביחד - אתם הבעל המושלם".