אמנדה הדג'ס בת ה-31 לעולם לא תסלח לעצמה על כך ש״שכחה לחיות״. היא דחתה את ההנאות הקטנות של החיים כמו חופשות בחוף הים, טיולים לגן החיות, או אפילו ביקורים ספונטניים בטבע נדחו תמיד למועד אחר. במקום זאת, היא הקדישה את רוב חייה לעבודה, דאגות ופשוט ״להתקיים״. עכשיו, כשאובחנה עם גליובלסטומה, סרטן מוח אגרסיבי וסופני שאינו ניתן לניתוח, היא מבינה עד כמה טעתה.
הסיפור של אמנדה החל בספטמבר האחרון, כשחוותה כאבי ראש קלים לאחר העלאת מינון תרופות החרדה שלה. "שאלתי את הפסיכיאטר שלי על זה. אלה לא היו כאבי ראש חזקים והם עברו עם פנדול (אקמול)", היא משחזרת ל-DailyMail. הפסיכיאטר המליץ על בדיקת MRI, והתוצאות היו מזעזעות.
ברגע גורלי בחדר ההמתנה, כשהרדיולוג ניגש אליה עם קליפבורד, אמנדה התבדחה: "מה מצאת... גידול במוח?" התשובה הקפואה שקיבלה שינתה את חייה לנצח - "כן".
בפגישה עם הרופא למחרת, בנוכחות הוריה, היו חדשות מעט מרגיעות: הגידול נראה עם קצוות ברורים, ורוב גידולי המוח הם שפירים. הוצעו לה שתי אפשרויות: להמתין חודש במערכת הציבורית לפגישה עם נוירוכירורג, או לפנות למסלול הפרטי ולהיפגש תוך שבוע. בשל היסטוריית החרדה שלה, היא בחרה במסלול הפרטי - המחשבה על "לא לדעת" במשך שבועות הייתה בלתי נסבלת עבורה.
תהליך האבחון היה מקיף. בעוד שבדיקות ה-EEG וסריקת ה-CT נראו תקינות, סריקת FETPET מיוחדת חשפה ממצאים מדאיגים. "אם אתה חושב על הסריקה כמו רמזור - ירוק זה טוב, צהוב מדאיג יותר ואדום מאוד רע. הכל היה אדום וצהוב - מה שאומר שזה היה מאוד פעיל", היא מסבירה. הביופסיה שבאה בעקבות הסריקה אישרה את החששות: גידול סרטני אגרסיבי.
כשנפגשה עם האונקולוג וקיבלה את האבחנה הסופנית, הוריה הציפו את הרופא בשאלות בעוד היא הרגישה את עצמה "נסגרת". התחזית הקודרת: כ-15 חודשים לחיות. סוג הסרטן שלה נפוץ בעיקר בקרב מבוגרים בני 60-80, כשרוב החולים חיים בין שלושה ל-24 חודשים אחרי האבחון. "חשבתי שזה יהיה טוב כי אני צעירה, אולי אחזיק מעמד יותר זמן. אבל הסרטן שלי גדול, מה שאומר שהוא כבר היה שם זמן מה", היא מסבירה. הטיפולים עשויים להאריך את חייה, אך הסרטן עצמו לא ייעלם.
העלויות הרפואיות מצטברות במהירות. למרות שיש לה ביטוח בריאות ברמה הגבוהה ביותר, הוא אינו מכסה הכל. ההקרנות עולות 750 דולר לשבוע, וסריקת ה-FETPET עלתה 1,000 דולר. ששת השבועות הראשונים של הטיפול הסתיימו שלושה ימים לפני חג המולד, והיא ישנה במהלך החג עצמו והתאוששה. רק שבועיים לאחר מכן היא הצליחה לחזור לעצמה וניסתה לחשוב איך היא רוצה לחיות בזמן שנותר לה.
כעת יש לה חלון הזדמנויות קצר, עד ה-23 בינואר, לפני שתתחיל שוב טיפולי כימותרפיה. "אני לא יכולה לעשות את הדברים האלה כשאני עם בחילה או על כימו כל יום", היא מסבירה, "ואני מוגבלת במרחק שאני יכולה לנסוע מבית החולים".
"אני באמת רוצה להתארח במלון על החוף ופשוט להקשיב לגלים ולשכוח שאני גוססת. לשכוח שאני אני. להיות מישהי אחרת לכמה ימים ופשוט להירגע וליהנות", היא אומרת. חופשה בקלאונדרה עולה 3,000 דולר לשבוע, סכום שקשה לה להשיג. כדי להגשים את משאלותיה האחרונות ולכסות את העלויות הרפואיות המצטברות, אמנדה יצרה עמוד GoFundMe, שיעזור לה לממן את הטיפולים.
חלומותיה האחרים כוללים ביקור בגן החיות של אוסטרליה לראות את רוברט ארווין - היא זוכרת בנוסטלגיה את המופע של אביו, סטיב ארווין, שראתה בילדותה. היא גם חולמת על ללכת למסעדת ״אכול כפי יכולתך״, הפלגה קצרה של שלושה ימים (היא לא יכולה לעזוב את המדינה בגלל הביטוח), ואפילו ביקור במסעדת יוקרה בלי לדאוג לתקציב.
התסמינים העיקריים שלה כרגע - עייפות, בחילה וקוצר נשימה - נובעים בעיקר מהטיפולים עצמם. אך הרופאים מזהירים שמצבה עלול להידרדר במהירות, עם תחזית של התקפים, אובדן ראייה בעין שמאל, וקריסת איברים חיוניים.
כבת יחידה, אמנדה מודאגת במיוחד מהוריה, שיצטרכו לחיות עם האבחון שלה הרבה יותר זמן ממנה. "הלוואי שיכולתי לחיות שוב כדי שאוכל להפסיק לדאוג מהדברים הקטנים וליהנות מעצמי", היא אומרת בכאב. "הייתי מבלה יותר זמן עם האנשים שבאמת חשובים, משקיעה יותר מאמץ להכיר מישהו ולהביא ילדים, לטייל". המסר העיקרי שלה נוגע ללב: "אף אחד מהבוסים או הקולגות שלי לא יושב איתי בזמן שאני עוברת כימו. אלה אמא ואבא שלי וחברים שנמצאים כאן תומכים בי... ביזבזתי 30 שנה מחיי בלא לעשות כלום ועדיין קיבלתי סרטן".
