מומחית שפת הגוף נחרדה: זה האמבוש שהטמין טראמפ לזלנסקי

צפיתי שוב ושוב באירוע הלא יאומן שקרה בסוף השבוע האחרון בבית הלבן.
צופה, משפשפת עיניים, לא מאמינה למראה עיניי. הנשיא טרמפ ונשיא אוקראינה זלנסקי, פנים אל פנים, במפגש שהפך תוך דקות לעימות בשידור חי.

שפת גופו של זלנסקי הסגירה הכל - התדהמה, חוסר האונים, הניסיון הנואש לשמור על דיפלומטיה כשהכל מתפרק מול מצלמות העולם. הרגע שבו טראמפ ביקש מהפמליה האוקראינית לצאת מהחדר היה רגע של שבירת כל הפרוטוקולים המקובלים.

אחרי שצפיתי במפגש פעם אחר פעם, אני יכולה לקבוע בביטחון כמעט מוחלט: זה לא היה מקרי! האמבוש שטרמפ הכין לזלנסקי היה מתוכנן מראש לפרטי פרטים. 

רוצים לדעת למה? כי הגוף שלנו מדבר כל הזמן , אם אנחנו רוצים ואם לאו.

הנורות האדומות החלו להבהב מהרגע הראשון. 
פגישות דיפלומטיות, במיוחד כאלה העוסקות בסוגיות מלחמה, לעולם אינן מתקיימות לעיני המצלמות. בדרך כלל, המנהיגים נפגשים בחדרים סגורים, מגיעים להסכמות, ורק אז יוצאים למסיבת עיתונאים מתוקשרת.

כאן, התרחש בדיוק ההפך – וטראמפ עצמו חשף את כוונותיו האמיתיות כאשר הצהיר בסיפוק גלוי למול המצלמות כי הוא "שמח שהעם האמריקאי שותף וצופה בהם". משפט זה לבדו היה צריך להדליק נורה אדומה – הנשיא לא רק מנהל משא ומתן רגיש בשידור חי, אלא אף מתגאה בכך, הופך את הדיפלומטיה להצגה ציבורית מתוזמרת היטב.

במחשבה שניה, זו לא הייתה הנורה האדומה הראשונה. 
כבר בפתיחת המפגש, הבעת פניו של טראמפ וחוסר השקט הבולט בכפות ידיו היו מוכרים למדי. זוהי אותה הבעת פנים קודרת המאפיינת את הנשיא כאשר הוא ניצב מול אדם שאינו מעוניין בקרבתו או שאינו מעריך. ראינו זאת בעבר עם אנג׳לה מרקל, עם עמנואל מקרון, ועם פוליטיקאים נוספים שאינם נמנים על חוג מקורביו המועדפים.

האסון לא איחר להגיע. באופן בלתי צפוי לחלוטין, סגן הנשיא פתח במתקפה חזיתית על זלנסקי – הכל לעיני המצלמות. טראמפ, בינתיים, שמר על ארשת פנים קודרת וקפואה, לא מוציא הגה. 
ניתן היה לראות בבירור את גופו הדרוך, כמי שממתין בקוצר רוח להצטרף ל"תקיפה" אך מתאפק – כפי שככל הנראה תוכנן מראש בין השניים.

זלנסקי, מופתע לחלוטין, לא הבין מה נפל עליו. תגובתו המיידית הייתה אחיזת "אמא" – אחיזה אופיינית לאדם בוגר המאבד את ביטחונו העצמי. גופו נטה אחורה בתנועה לא מודעת המעידה על רצון להתרחק או לברוח מהסיטואציה המאיימת.

מיד לאחר מכן, זלנסקי שילב את ידיו בתנועת הגנה ברורה, אך שפת גופו סיפרה סיפור מורכב יותר – קצות אצבעותיו בצבצו החוצה, סימן לכך שלמרות ההתגוננות, הוא נותר קשוב וערני למתרחש. 
מפניו חמקה מיקרו-הבעה של בוז, ועיניו נעצמו לרגע – תגובה אופיינית למי שאינו רוצה לשמוע את הנאמר לו.

שבריר שנייה לאחר מכן, זלנסקי שינה את מנח רגליו באופן המעיד על כניסה למצב "בריחה" קלאסי בשפת הגוף – רגל אחת מושטת קדימה, כשכף רגלו השנייה מתרוממת קלות, כמו אדם המתכונן לפרוץ בריצת אמוק מהמקום. 

סגן הנשיא המשיך בלהט את התקפתו, מאיים בהנפת האצבע המורה – איום ישיר וברור.
זלנסקי הסיט את מבטו, כמי שמנסה להימנע מעימות ישיר, ושוב חמקה מפניו מיקרו-הבעת בוז. כאשר סגן הנשיא הטיח בו כי "עליו להודות", גבותיו של זלנסקי התרוממו בהפתעה גלויה – עדות ברורה לתדהמה מוחלטת מהדברים הנאמרים.

ואז נכנס טראמפ עצמו לזירה, כמגן על צדקת דבריו של סגנו. זלנסקי, המום עוד יותר, הציג שנית את הבעת ההפתעה המוחלטת – גבות מורמות, אך הפעם גם עיניו נפערו לרווחה, חושפות הבעת פחד (פעירת עיניים ואיבוד פוקוס). ברגעים אלה, זלנסקי החל להבין שהאסון קרב, וכי אין לו כל שליטה על המתרחש.

טראמפ, כחיית טרף חסרת רחמים, סתם לזלנסקי את הפה ואיים עליו באופן ברור,  משתמש בשתי ידיו – לא אחת. כאשר אדם מבצע את אותה תנועה בשתי ידיו באופן שווה, המסר הוא חד-משמעי ובלתי ניתן לערעור. טראמפ לא רק איים, אלא גם סימן לזלנסקי לעצור, ממש כמו רמזור אדום.
הוא מטיף לזלנסקי שהוא לא בעמדת מיקוח, זלנסקי מגיב בהבעה  משולבת של הלם ופחד.

זלנסקי, מבולבל לחלוטין, הגיב בעלייה משמעותית בטונוס השרירים, וידיו לא פסקו מללחוץ זו על זו בחוסר נוחות בולט. הוא ניסה לדבר בשקט יחסי, לשמור על קור רוח, אך ללא הצלחה יתרה.

טראמפ המשיך בשלו, לא מאפשר לזלנסקי להתבטא, שוב מגן על סגנו כאילו היה ילד קטן. תגובתו של זלנסקי בשלב זה הייתה בהלה של ממש – פניו התכווצו, גופו נע לאחור, ועיניו שידרו חשש אמיתי מהסיטואציה 

אך זלנסקי לא ויתר. מבין את הסכנה העצומה באיבוד תמיכת ארה"ב, הוא ניסה בגישה "נעימה יותר" – הנמיך את טון דיבורו, הניח יד על חזהו, אך היה זה מאוחר מדי. למעשה, כפי שהתברר בדיעבד, הכל היה מאוחר מדי מלכתחילה, רק שזלנסקי לא ידע זאת.

טראמפ לא אפשר לו לדבר, ושפת גופו של זלנסקי גבלה בחרדה של ממש – עיניו נפערו שוב, הוא איבד פוקוס (סימן מובהק לפחד עמוק), בלע את רוקו (מחווה המעידה על קושי גדול).

ולבסוף הסיט את מבטו הצידה ונגע בצדי אפו לשבריר שנייה – מחווה המספרת בסיטואציה כזו על לחץ ועל חרטה.

לסיכום, העולם צפה במפגש דיפלומטי שהפך למארב מתוכנן היטב. שפת הגוף לא משקרת, והיא חשפה את האמת העירומה מאחורי הנימוסים הדיפלומטיים.

בהרצאותיי ובשיחות עם פוליטיקאים ואנשי עסקים, אני שומעת תדיר את אותם המשפטים: "טראמפ אוהב את ישראל", "הוא ידאג לנו", "רק הוא יכול". אמנם, יאמר לזכותו של נתניהו שהוא מצליח לנווט את מערכת היחסים עם טראמפ באופן מרשים.

אך המציאות המורכבת דורשת מאיתנו פיכחון: טראמפ, בליבו, אינו "אוהב" אף אחד. הנשיא האמריקאי פועל מתוך נרקסיזם עמוק – כל עוד פעולותיך משרתות את האינטרסים שלו ומאדירות את שמו, תזכה בחסדיו. ברגע שתחצה את הקו, תמצא את עצמך בנעליו של זלנסקי – מופתע, מותקף, מושפל.

מדובר בנשיא המעצמה החזקה בעולם, וכוחו אינו מוטל בספק. עלינו לקוות שישראל תמשיך להיות בצד הנכון של המשוואה הטראמפית, שכן כפי שזלנסקי גילה בדרך הקשה, במשחק הכוח הבינלאומי של טראמפ אין בעלי ברית קבועים – יש רק אינטרסים מתחלפים.

ואולי זה השיעור החשוב ביותר משפת הגוף של אותו מפגש סוער: בעידן טראמפ החדש, איש אינו חסין. אפילו לא בעל ברית במלחמה קיומית.

מעיין בשן היא מומחית לשפת גוף. לעמוד האינסטגרם שלה: https://www.instagram.com/maayan.bashan/ | לעמוד הפייסבוק: https://www.facebook.com/share/18pVDovK39/?mibextid=wwXIfr