שפת גופו של זלנסקי הסגירה הכל - התדהמה, חוסר האונים, הניסיון הנואש לשמור על דיפלומטיה כשהכל מתפרק מול מצלמות העולם. הרגע שבו טראמפ ביקש מהפמליה האוקראינית לצאת מהחדר היה רגע של שבירת כל הפרוטוקולים המקובלים.
אחרי שצפיתי במפגש פעם אחר פעם, אני יכולה לקבוע בביטחון כמעט מוחלט: זה לא היה מקרי! האמבוש שטרמפ הכין לזלנסקי היה מתוכנן מראש לפרטי פרטים.
רוצים לדעת למה? כי הגוף שלנו מדבר כל הזמן , אם אנחנו רוצים ואם לאו.
כאן, התרחש בדיוק ההפך – וטראמפ עצמו חשף את כוונותיו האמיתיות כאשר הצהיר בסיפוק גלוי למול המצלמות כי הוא "שמח שהעם האמריקאי שותף וצופה בהם". משפט זה לבדו היה צריך להדליק נורה אדומה – הנשיא לא רק מנהל משא ומתן רגיש בשידור חי, אלא אף מתגאה בכך, הופך את הדיפלומטיה להצגה ציבורית מתוזמרת היטב.
זלנסקי, מופתע לחלוטין, לא הבין מה נפל עליו. תגובתו המיידית הייתה אחיזת "אמא" – אחיזה אופיינית לאדם בוגר המאבד את ביטחונו העצמי. גופו נטה אחורה בתנועה לא מודעת המעידה על רצון להתרחק או לברוח מהסיטואציה המאיימת.
שבריר שנייה לאחר מכן, זלנסקי שינה את מנח רגליו באופן המעיד על כניסה למצב "בריחה" קלאסי בשפת הגוף – רגל אחת מושטת קדימה, כשכף רגלו השנייה מתרוממת קלות, כמו אדם המתכונן לפרוץ בריצת אמוק מהמקום.
ואז נכנס טראמפ עצמו לזירה, כמגן על צדקת דבריו של סגנו. זלנסקי, המום עוד יותר, הציג שנית את הבעת ההפתעה המוחלטת – גבות מורמות, אך הפעם גם עיניו נפערו לרווחה, חושפות הבעת פחד (פעירת עיניים ואיבוד פוקוס). ברגעים אלה, זלנסקי החל להבין שהאסון קרב, וכי אין לו כל שליטה על המתרחש.
זלנסקי, מבולבל לחלוטין, הגיב בעלייה משמעותית בטונוס השרירים, וידיו לא פסקו מללחוץ זו על זו בחוסר נוחות בולט. הוא ניסה לדבר בשקט יחסי, לשמור על קור רוח, אך ללא הצלחה יתרה.
טראמפ המשיך בשלו, לא מאפשר לזלנסקי להתבטא, שוב מגן על סגנו כאילו היה ילד קטן. תגובתו של זלנסקי בשלב זה הייתה בהלה של ממש – פניו התכווצו, גופו נע לאחור, ועיניו שידרו חשש אמיתי מהסיטואציה
אך זלנסקי לא ויתר. מבין את הסכנה העצומה באיבוד תמיכת ארה"ב, הוא ניסה בגישה "נעימה יותר" – הנמיך את טון דיבורו, הניח יד על חזהו, אך היה זה מאוחר מדי. למעשה, כפי שהתברר בדיעבד, הכל היה מאוחר מדי מלכתחילה, רק שזלנסקי לא ידע זאת.
טראמפ לא אפשר לו לדבר, ושפת גופו של זלנסקי גבלה בחרדה של ממש – עיניו נפערו שוב, הוא איבד פוקוס (סימן מובהק לפחד עמוק), בלע את רוקו (מחווה המעידה על קושי גדול).
ולבסוף הסיט את מבטו הצידה ונגע בצדי אפו לשבריר שנייה – מחווה המספרת בסיטואציה כזו על לחץ ועל חרטה.
לסיכום, העולם צפה במפגש דיפלומטי שהפך למארב מתוכנן היטב. שפת הגוף לא משקרת, והיא חשפה את האמת העירומה מאחורי הנימוסים הדיפלומטיים.
בהרצאותיי ובשיחות עם פוליטיקאים ואנשי עסקים, אני שומעת תדיר את אותם המשפטים: "טראמפ אוהב את ישראל", "הוא ידאג לנו", "רק הוא יכול". אמנם, יאמר לזכותו של נתניהו שהוא מצליח לנווט את מערכת היחסים עם טראמפ באופן מרשים.
מדובר בנשיא המעצמה החזקה בעולם, וכוחו אינו מוטל בספק. עלינו לקוות שישראל תמשיך להיות בצד הנכון של המשוואה הטראמפית, שכן כפי שזלנסקי גילה בדרך הקשה, במשחק הכוח הבינלאומי של טראמפ אין בעלי ברית קבועים – יש רק אינטרסים מתחלפים.
התרעות פיקוד העורף