כשהכל מותר בחסות הדת: הצצה לסחר בילדים באפגניסטן

מה שעומד לקרות הבא ברור לי כפי שזה ודאי ברור לנערים. גברים אלה יאנסו אותם. ואיש לא יעשה דבר בנידון. כי לא רק שהתכנסות זו - שהצילומים ממנה הופצו ברשתות החברתיות - אינה טאבו, היא למעשה מקובלת תרבותית.

האפגנים קוראים לזה ״באצ'ה באזי״ (שמתרגם ל'משחק נערים') וזה, פשוט מאוד, מנהג שבו גברים חזקים הופכים נערים צעירים לעבדי מין. המטרות שלהם הן בדרך כלל נערים טרום-בגרות. הם גורמים להם לשים איפור. לפעמים משפחות עניות המתמודדות עם רעב מוכרות את בניהן הצעירים לגברים עשירים אלה או מוסרות אותם ל״אימוץ״ תמורת מזון וכסף.

המנהג מתוארך למאה ה-13, והיה מאפיין של החיים שם מאז ומתמיד. מנהיגי המוג'אהדין האפגניים, שלחמו בפלישה הסובייטית וגרמו למלחמת אזרחים בשנות ה-80, עסקו באופן קבוע במעשי פדופיליה.

אחת מהפרובוקציות המקוריות לעליית הטליבאן לשלטון בתחילת שנות ה-90 הייתה זעמם של הטרוריסטים על "עיוות" "מסורתי" זה. הקבוצה האסלאמית אסרה על באצ'ה באזי - והגברים שעדיין עסקו בכך נאלצו לעשות זאת בסתר.

באופן אירוני, לאחר הפלישה האמריקאית ב-2001 והפלת משטר הטליבאן, רבים ממנהיגי המוג'אהדין הללו חידשו בפומבי את ההתעללות השיטתית והחלו לקנות, לחטוף, לסחור ולאנוס נערים צעירים בהתלהבות שוב. בעקבות עזיבת אמריקה מאפגניסטן ב-2021, התופעה נפוצה שוב באופן אנדמי. כעת עד 50 אחוז מהגברים באזורים השבטיים בדרום נוהגים בהתעללות פדופילית זו.

למרות הבוז החיצוני של הטליבאן ל״באצ'ה באזי״, דו"ח של מחלקת המדינה האמריקאית מ-2024 מצא ״דפוס של העסקה או גיוס חיילים ילדים ודפוס של עבדות מינית״ על ידי הקבוצה, שהיו גם ״במקרים מסוימים מבצעי העבירות״. נשמעו מספר סיפורים בשנים האחרונות על עיתונאים מערביים שנתקלו בנערים שנאנסים בשירותים של מתחמים, או רשויות מקומיות שפתאום מסרבות להתייחס כאשר הנושא עולה.

המנהג קשור באופן בלתי ניתן להפרדה לכוח. ניצולים של האונס דיווחו ״הבנה מוחלטת שבאצ'ה באזי מבוצע על ידי בעלי כוח, כולל מנהיגי קהילות, ובשנים קודמות, מפקדי צבא, משטרה, ופקידי ממשל״, זאת על פי דו"ח סחר בבני אדם של מחלקת המדינה האמריקאית מ-2024.

ב-2024, סוכנות האיחוד האירופי למקלט טענה: ״כוחות הביטחון האפגניים, במיוחד המשטרה המקומית האפגנית, לכאורה גייסו נערים במיוחד כדי להשתמש בהם לבאצ'ה באזי בכל מחוז במדינה״.

במחוז חייבר פחטונחווה בפקיסטן, על הגבול עם אפגניסטן, ילדים רבים, נואשים לכסף ותעסוקה, מסתובבים בתחנות משאיות, מחכים לטרמפים לערים הסמוכות שם הם מקווים למצוא עבודה. במקום זאת, לעתים קרובות מנצלים אותם נהגי משאיות שמנצלים את פגיעותם כדי להשתמש בהם כעבדי מין.

כשנשאל למה הוא מחפש כשהוא בוחר נער, דסטגר היה בטוח בטעמו. ״[הוא] צריך להיות מושך, טוב לריקוד״, הוא אמר. ״בערך בן 12 או 13, ונאה. אני אומר להוריהם שאני אאמן אותם. אני אשיג רקדן שילמד אותו לרקוד... אנחנו נותנים למשפחה כסף, ואומרים להם שאני אדאג לו. אני אשיג לו בגדים ואתן לו כסף. אני משלם על כל ההוצאות שלו. הוא לא צריך לדאוג לכלום״.  דסטגר אמר לסרט התיעודי שהוא ״לקח״ - כלומר, אנס - יותר מ-2,000 נערים.

הטרגדיה נמשכת גם אחרי שההתעללות סוף סוף נפסקת. כאשר לנערים אלה צומח שיער פנים, הם מסומנים כפריטים, ואפשרויותיהם מוגבלות להפוך לזונות או לסרסורים. רבים, כתוצאה מכך, פונים לסמים.

אז למה המנהג הזה מוערך במדינה שבה הומוסקסואליות מושכת עונש מוות? אפגנים רבים מאפשרים למנהגים חברתיים לגבור על ערכים דתיים, חלקית כי הם מדברים פשטו - ולא יכולים לקרוא את הקוראן כפי שהוא כתוב בערבית. אבל בסופו של דבר, זה מסתכם בשני דברים. הראשון הוא התכונה הנצחית: צביעות.

מפקדי מוג'אהדין רבים המנהלים מלחמה ״קדושה״ השתמשו באסלאם כדי לגייס אלפי גברים - בעודם בו-זמנית מתעללים מינית בנערים ונשארים יחסית חילוניים בעצמם.

הגורם השני הוא שבחלק מהקבוצות הדתיות השמרניות, באצ'ה באזי נחשב מקובל. על פי מחקר משנת 2009 של צוות הטריטוריה האנושית, קבוצת תמיכה לצבא ארה"ב, נורמות חברתיות פשטוניות קובעות שבאצ'ה באזי אינו לא נוגד לאיסלאם או הומוסקסואלי כלל. הגבר לא אוהב את הנער, המעשה המיני אינו מגונה, והוא הרבה יותר אתי מאשר לאנוס אישה. כמו כן, מכיוון שהגברים חודרים לנערים, זה נתפס כ״גברי״ יותר, ולא כמעשה הומוסקסואלי.

״בלילה אנחנו יכולים לשמוע אותם צורחים, אבל אסור לנו לעשות כלום בקשר לזה״, האב של המארין נזכר שבנו אמר לו. ״בני אמר שהקצינים שלו אמרו לו להתעלם כי זה ה׳תרבות׳ שלהם״, הוא אמר לניו יורק טיימס.

באותו זמן, הטליבאן גייס מאות ילדים ונערים לעבודות זנות בבסיסים צבאיים שבהם אפגנים עבדו עבור האמריקאים - אותם הילדים רצחו את החיילים שהתעללו בהם בהוראת הטליבאן. הנערים הצעירים סורסרו לטליבאן על ידי שבטים מקומיים, הם חדרו לבסיסים לעבוד כרקדנים וזונות. ברגע שהיו בפנים הם הרעילו או ירו במתעללים שלהם, או סיממו את השומרים ופתחו את השערים ללוחמי טליבאן שהמתינו.

בפברואר 2018, אפגניסטן סוף סוף הציגה קוד פלילי חדש שהכיל הוראות מיוחדות להעניש את המעורבים בבאצ'ה באזי. אבל מאז הנסיגה הכושלת של אמריקה תחת ג'ו ביידן לפני ארבע שנים, זה נפוץ שוב. בחלקו, זה סימפטום לאנרכיה הרחבה יותר שקיימת כעת במדינה.

כמו מנהגים ברבריים רבים אחרים, הניצול המיני והעבדות של נערים אלה הפכו לסמל סטטוס מעוות עבור מנהיגים אפגניים רבים. הפרדת מגדר קשוחה בחברה האפגנית וחוסר מגע עם נשים תרמו להתפשטות הבאצ'ה באזי.

אחרי השתלטות הטליבאן, הם נתנו את הרושם שהם יהיו יותר מתקדמים - והבטיחו לשמור על זכויות הבנות - במסגרת מגבלות החוק האסלאמי כמובן. מה שבא אחרי זה היה ההיפך הגמור: הרדיפה האנטי-נשית הסדיסטית והקיצונית ביותר.

בשנה שעברה, הטליבאן העביר חוק שהעניק למשרד להפצת המוסר ומניעת החטא - משטרת המוסר של הטליבאן - סמכויות נרחבות לאכוף קוד התנהגות קפדני עבור אזרחים אפגניים ולצמצם את זכויות הנשים. אותו חוק גם אסר על מנהג הבאצ'ה באזי. ועדיין נערים צעירים ממשיכים להיות מנוצלים כיום - בעיה שהוחמרה על ידי חוסר הזמינות של נשים תחת המשטר הדכאני של הטליבאן.