שני גברים מאילינוי הגישו תביעה ייצוגית נגד פלטפורמת התוכן למבוגרים הגלובלית אונליפאנס, שמוכרת תכנים פורנוגרפיים (ולפעמים גם סתם תכנים) על ידי נשים באופן פרטני. התביעה הוגשה לאחר שהתובעים, מ. ברונר וג'. פריי, הגיעו למסקנה מנפצת-אגו שייתכן כי ההודעות שהם קיבלו כחלק מהמנוי שלהם לא נשלחו באמת על ידי עובדות המין המועדפות עליהם אלא על ידי גורמים אחרים, למעשה - העובדים שלהן.
התביעה מכוונת נגד חברות האם של הפלטפורמה - Fenix Internet, LLC ו-Fenix International Limited. התביעה מאשימה את החברות בקידום "הונאה" נרחבת כלפי משתמשי האתר. לטענת התובעים, הנתבעים "הטעו והונו באופן בלתי חוקי ובלתי ראוי את המעריצים על ידי מתן אפשרות לצדדים שלישיים לשלוח תקשורת בשם היוצרים, בניגוד לתנאי השימוש של אונליפאנס".
התביעה מדגישה את הסתירה בין ההבטחות השיווקיות של הפלטפורמה לבין המציאות. בעוד שההצלחה של אונליפאנס מבוססת על הבטחה של קשרים "ישירים" ויחסים "אותנטיים" עם הנשים, החברה למעשה "מקדמת ביודעין תוכניות שבהן מעריצים מרומים לשלם עבור אינטראקציות אישיות עם יוצרים שאינן 'אותנטיות' כלל". תוכניות אלה כוללות מיקור חוץ מטעה של תפקיד האינטראקציה עם מעריצים, וכן פונקציות אחרות, לסוכנויות "ניהול" צד שלישי.
למרות התביעה, ידוע היטב כי דוגמניות רבות באונליפאנס אינן מתקשרות באופן אישי עם המנויים שלהן. אמצעי תקשורת מובילים סיקרו תופעה זו, ורבים מניחים שמרבית מנויי הפלטפורמה מודעים למציאות זו. כפי שברונר עצמו מודה בפירוש בתביעה, הוא נרשם כמנוי לדוגמנית שהיו לה מאות אלפי עוקבים. על בסיס ההיגיון הפשוט, סביר להניח שלדוגמנית פופולרית כזו אין את הזמן, המשאבים, או בעיקר - את הרצון לענות באופן אישי לכל ההודעות שהיא מקבלת מהמעריצים שלה.